אתמול אור צעדה לראשונה בעצמה. מזה כמה שבועות היא מצליחה לדדות כאשר מישהו אוחז בידיה או כשהיא נאחזת בפאת השולחן או בספה. אתמול החליטה הקטנה לגלות אומץ, ניתקה את הידיים מיפעת וצעדה שלושה צעדים עצמאיים, מתנדנדים ולא בטוחים לעברי עד שתפסתי אותה.
ניכרת היתה בפניה תחושת הגאווה על ההישג.
מה אומר? מזמן לא חשתי גאווה והתפעלות שכאלו. מדהים כמה קל לשכוח שאותן חוויות בדיוק עברנו עם הילי לפני כשלוש שנים. פשוט מדהימה תחושת האושר וההישג שיכול אב לחוש כשהוא צופה בבתו עושה את צעדיה העצמאיים הראשונים בעולמנו.
:)
אוהב כל כך וגאה במיוחד,
אבא גיאגיא
נ.ב. עכשיו התור של החמודה השניה. אני בטוח שכלילי שלי גם היא תצעד בקרוב!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה