יום שלישי, 7 ביולי 2015

חזיון בחלום לאור

אתמול בערב חזרו הבנות ויפעת מסיבוב בריכה, פיצה וגלידה באזור תשע בערב.  אני ישבתי ונרגעתי אחרי שיעור קרב מגע ובדיוק סיימתי ארוחת ערב. ראשונה נכנסה הביתה כליל ובאה להגיד שלום. שניה הגיעה הילי ולבסוף אור. ברגע שאור נכנסה הביתה היא קראה לעברי מדלת הגארז׳ 
Daddy, you are handsome!
צחקתי לעצמי ואמרתי לה תודה ושאני יודע :)
אז הגיעה יפעת ובחיוך מסתורי על שפתיה ביקשה לאור לספר לי מה קרה לה בגן. 
אז, בהתרגשות עצומה הסבירה לי אור שהיא פגשה נסיכה/פיה שאמרה לה להתנהג יפה לאבא ואמא שלה. 
מסתבר שבמהלך תנומת הצהריים בגן חלמה אור חלום ובמסגרתו נגלתה לה הפיה ומסרה את המסר החשוב :)
יפעת סיפרה שמהרגע שהיא אספה את הבנות אור אומרת לה כל הזמן
Mommy, I love you!
😍
מעולה!

אוהב כל כך,
אבא גיאגיא

יום ראשון, 26 באפריל 2015

כליל צינית בגיל צעיר

הבוקר כליל הודיעה לי שכשהיא תגדל היא תתחתן איתי.  
במסגרת הפסיכולוגיה המודרנית זהו צעד סטנדרטי בהתפתחות שלה. 
הערב עדכנתי את יפעת על הבשורה המשמחת. 
יפעת חייכה ואז כליל הצהירה מחדש והרחיבה:
I will marry you daddy. Marry is the same word as dying. 
בשלב הזה לא יכולתי להתאפק ונשפכתי מצחוק. 
מסתבר שיש לקטנה דיעה מאד ברורה על מוסד הנישואין בגיל מאד צעיר, ארבע וחצי...

:)
אוהב מאד ,
אבא גיאגיא

יום ראשון, 5 באוקטובר 2014

מתמרנות את אבא

אתמול נסענו כל המשפחה לקטוף דלעות בחווה. היה יום קר למדי אבל בסך הכל נהנינו מאד. רכבנו על עגלת שחת המובלת על ידי טרקטור. חיפשנו דלעת מוזהבת בשדה דלעות ענק. הלכנו לאיבוד במבוך תירס. צפינו בחיות חווה שונות כמו חמורים, כבשים, תרנגולות, סוסים וחזירונים. שיחקנו במתקן שעשועים קטן ואפילו אכלנו ארוחה קלה. 
לקראת סיום הביקור זיהו אור וכליל כי בתחנת הרכיבה על פונים מכרו סוכריות על מקל ומיד החלו להפציר בי שאקנה להן סוכריה שכזו. יפעת ואני סירבנו בתוקף. ברכב היו לנו סוכריות בלי סוף וגם כי צריך לשים גבולות לפעמים. בשלב הזה התניעה אור את הסירנה והחלה בוכה בקולי קולות. שום דבר לא עז לי וכמעט ונשברתי אחרי כעשר דקות קשות. אולם יפעת עמדה על שלה וסירבה בתוקף להכנע. וכך אור בכתה בקול עז כעשרים דקות במהלכן הספקנו להתקפל, לקנות שתי דלעות להביא הביתה, להכנס לאוטו ולהתחיל לנסוע חזרה. 
כשהסוכריות מהאוטו לא הרגיעו את אור הבטיחה לה יפעת סוכריה על מקל כשנגיע הביתה. בשלב הזה כליל הודיעה שאף היא רוצה סוכריה על מקל. רק אז חדלה אור לרגע מהבכי והודיעה לאחותה התאומה כי
"You cannot get a lollipop because you are not crying!"

כששמענו את זה התפוצצנו יפעת ואני מצחוק. מסתבר שאור ידעה שהיא עושה הצגה עבורנו לכל אורך הדרך. 
אין ספק כי הקטנות הללו ממזרות רציניות 
:)

אוהב אתכן כל כך מתוקות שלי,
אבא גיאגיא


יום ראשון, 17 באוגוסט 2014

שומרות סוד

מחר יום ההולדת הארבעים וחמישה שלי, אבא גיאגיא. 
הבנות מתכוננות כבר זמן מה ליום החשוב. הילי הכינה לי ארנק משקית זיפלוק ואיזולירבנד שחור ואור הכינה לי כתר מנייר. כליל מצידה מתרגשת מאד שכן היא יודעת שאחרי שחוגגים לי יגיע תורה ותור אור. 
את היום, יום ראשון, העברנו במסיבת יום הולדת של חברה של הילי, קייטי (שאגב גם נולדה בשמונה עשרה לאוגוסט) שחגגה שבע. אחרי יום ההולדת בפארק שבשכונה המשכנו לפליי דייט אצל קייטי שגם גרה פה בשכונה. הגענו כולנו הביתה (הבנות ואני) בערך בארבע וחצי ומיד לקחה אותן יפעת לבריכה. ברבע לשמונה בערב שמעתי את הרכב של יפעת נכנס לחניה ומדומם מנוע. הדלת מהחניה לסלון נפתחה בתנופה וכלילי התייצבה מולי כולה נרגשת. 
ולא אמרה מילה. 
במשך כעשר שניות הסתכלה עלי במבט ממזרי, וסגרה בכוח את הפה. לבסוף פצתה פיה והודיעה לי: 
I cannot tell you anything about your birthday or about a cake. 
התחלתי לצחוק. 
אור הצטרפה אליה והודיעה לי אף היא שהיא לא יכולה לדבר על הנושאים הללו 
Because IMA said so

לאורך ארוחת הערב (פיצות של קוסטקו עם הרבה גבינת פרמזן מגוררת) המשיכו הבנות לגלות לי פרטים במסגרת שמירת הסוד. 
:)
לבסוף אחרי הארוחה התעקשו כולן לחגוג לי היום, מן הסתם כדי לאכול את העוגה. העוגה עצמה היתה עוגת גלידה עם עוגיות אוריו. העוגה היתה טעימה ביותר ואפילו קיבלתי מתנות אחרי שכיבינו כולנו יחדיו את הנרות, חמישה במספר, על העוגה. 

יום הולדת מוקדם שמח לאבא גיאגיא שאוהב אותכן כל כך ילדות נפלאות שלי. 
:)
אבא גיאגיא 

יום שלישי, 28 בינואר 2014

התגנבות יחידים

הבעיה העיקרית איתה אני מתמודד לאחרונה בלילות טרוטי השינה שלי היא כפולה בטבעה: 
ראשית, מתי נרדמה כליל מספיק כך שאוכל לצאת מהחדר שלה, ושנית, איך לצאת עם מינימום רעש בלי להעיר את הקטנה. 
מסתבר שכליל דומה מאד בזאת להילי אשר פיתחה מנגנוני האזנה סייסמולוגים רגישים ביותר והיתה מתעוררת משינה עמוקה ברגע שהייתי מתרומם מהכיסא. 
כליל אף היא יודעת להשמיע נשימות שינה עמוקות (להטעיה?) אבל להתעורר בשניה שהכיסא חורק חריקת רווחה עת אני מתרומם מעליו. 
והיה והצלחתי לעמוד במקום בלי יותר מדי חריקות מסגירות מצד הכסא או אז מתעוררת הבעיה השניה. בעיית ההתגנבות החוצה מהחדר. כל הנחת כף רגל מחושבת למזער את חריקת הרצפה. כל תנועת גוף לא זהירה עלולה לגרום לקולות פקיקת מפרקים בברך או שפשוף מרפק בקיר. ואז כשכבר הצלחתי להגיע לדלת ב׳זחילה אינדיאנית׳ עולה השאלה כיצד לפתוח אותה בעדינות, לחמוק החוצה ולסגור אותה מאחוריי בלי להסגיר את תנועותי לקטנה. 
אחד הפתרונות בו אני עושה שימוש הוא מיקום אסטרטגי של הכסא או ארגון מחדש של השטיח בחדר על מנת למקסם את מרחק הצעידה עליו וכך למנוע קולות צעדים. 
פתרון אחר הוא לא לסגור את הדלת מאחורי לחלוטין אלא רק חלקית. 

בסופו של דבר הבעיה היא באמת בעיה של סבלנות מצידי. אין ספק שגם הילי וגם כליל בתורה מלמדות אותי את אמנות הסבלנות הנחוצה כל כך לשולטים בהתגנבות היחידים. 

ורק אור ישנה בשלווה דרך כל הדרמה. 
:)
לילה טוב ילדות מתוקות שלי. אני יוצא עכשיו למסע ההתגנבות. אחלו לי בהצלחה.

אוהב כל כך,
אבא גיאגיא 

יום שני, 27 בינואר 2014

לילה קשה

השעה כבר אחרי שתיים בבוקר וכליל עדיין בדמדומי שינה. 
אני עצמי הייתי חולה בשבוע האחרון עם צינון קשה ואולי אפילו שפעת ויתכן שהדבקתי אותה, המסכנה.
כליל נרדמה קצת אחרי עשר ובעשרה לחצות התעוררה בוכייה ובאה אליי. 
אחרי עשרים או שלושים דקות הצלחתי לחזור למיטה רק על מנת שעשר דקות לאחר מכן היא תגיע שוב בוכייה. 
הפעם כבר שמתי לב שיש לה חום ונתתי לה מוטרין. 
במיטתה התלוננה הקטנה שקר לה ולבסוף לקחתי אותה למיטתנו.
שם לא הצליחה להרדם ושוב התלוננה שקר. 
שבנו אם כן לחדר ולמיטה שלה. הפעם הצליחה להרדם לי על הכתף אבל ברגע שהנחתי אותה במיטה הרימה את הראש וביקשה שאשב לידה. 

ננסה התגנבות יחידים החוצה בקרוב. 
ובינתיים... אורי ישנה שנת ישרים במיטה ליד. 

לילה טוב חמודות של אבא. 
נקווה שכולכן תרגשנה טוב מחר בבוקר. 

אוהב כל כך,
אבא גיאגיא

עדכון: השעה 5:25 בבוקר. הדלת לחדר השינה של אבאמא נפתחת בסערת בכי וכליל שוב בפתח. 
שלוש שעות זה כל מה שלקח. שלוש שעות...

יום ראשון, 26 בינואר 2014

לילה קטוע

אודה על האמת אבל כבר שכחתי שכך היה בדיוק גם עם הילי (אני חושב). בחודש האחרון כליל מעירה אותי כמה פעמים כל לילה בוכייה,לאחר שהתעוררה בעצמה וגילתה שאני לא יושב על הכסא לידה כמו כשנרדמה.
לעיתים אני מתעורר עוד למשמע הטפיחה של הרגליים הקטנות על הרצפה, כשהיא יוצאת ממיטת התינוקות שלה, או למשמע טיפוף רגליה הקטנות בדרך לחדרנו. ולעיתים רק כשדלת החדר שלנו נפתחת בסערה והקטנה עומדת בפתח קוראת לי בוכייה. 
בכל מקרה 2-4 פעמים כל לילה, כולל עכשיו, אנחנו שבים יחד לחדרה, אני מניף אותה למיטתה ומתיישב על הכסא ליד להמתין שתרדם ואוכל להתגנב החוצה מהחדר ולשוב למיטתי. 
גם ההתגנבות הזאת אינה פשוטה אבל על כך, בהפסקת שינה הבאה :)

לילה טוב מתוקה שלי. מקווה שהשלב הזה יעבור לך מהר. ובמיוחד נקווה שאור המתוקה, שישנה לילות שלמים בלי הפרעה לא תפתח את אותו מנהג לילי עגום. 

אוהב כל כך,
אבא גיאגיא

יום שבת, 21 בינואר 2012

מטפסות

אז ככה זה, כשאתה כבר חושב שאתה מצליח להשגיח על הקטנות הן מפתיעות אותך בהפוכה.
מזה זמן מה מגלות הבנות עניין במדרגות ומדי פעם עולות מדרגה אחת, לפעמים אפילו שתיים ואז יורדות חדרה למטה.
היום אחר הצהריים גילתה אור במחצית הדרך לקומה השנייה את המגפיים של הילי. מכיוון שהן היו רק 5-6 מדרגות מעליה החליטה הקטנה לנסות ולהגיע אליהן. וכך החלה בטיפוס איטי על ארבע במעלה המדרון. כשראיתי את זה התיישבתי מאחוריה לשמור שהיא לא תיפול ונתתי לה להתנסות בעצמה. כשהגיעה הקטנה למגפיים של הילי העלתי אותן עוד כמה מדרגות ואור המשיכה בטיפוס. בשלב מסוים גילתה כליל כי אחותה כבר כמעט למעלה ובזריזות האופיינית לה התחילה מיד לטפס אף היא על ארבע במעלה המדרגות. כליל טיפסה כה מהר שהיא הגיעה למעלה ראשונה ומיד אחריה הצטרפה אור.
כששתיהן היו למעלה מחאתי כפיים והבעתי בקול התפעלות מההישג החדש שלהן. ניכר ששתי הקטנות היו מרוצות מהניידות החדשה שנפתחה להן.

מאוחר יותר, שוב למטה, אכלו הקטנות ארוחת ערב (חביתה ומלפפון) ושיחקו בצעצועים. בשלב מסוים שאלה אותי יפעת 'איפה כליל?' הבטתי סביב אך לא ראיתי את הקטנה בשום מקום. אז החלטתי לבדוק את הקומה השניה, ואכן, בשקט בשקט טיפסה הקטנה למעלה והחלה סובבת בחדרים מגלה תגליות ונהנית מהחופש החדש. אמנם התפעלתי מהיוזמה המרשימה אבל בכל זאת הרגשתי מאד מודאג.
בקיצור - המצב הפך מסוכן מתמיד. עכשיו צריך לקנות שער למדרגות.

נו טוב, ככה זה כשאתן צומחות מהר ילדות אהובות שלי.
לילה טוב מתוקות, אוהב כל-כך,
אבא גיאיגא

יום חמישי, 20 באוקטובר 2011

אור חולה

אור חולה. ביומיים האחרונים אור חולה מאד עם חום גבוה. מסכנה הקטנה, מייבבת כל הזמן וסובלת. בשני הלילות האחרונים היתה הקטנה ערה כשלוש-ארבע שעות, בוכה ומסרבת להירדם. נראה גם שהחום הגבוה שלה לא יורד בקלות ודורש כשעה וחצי עד שעתיים בטרם התרופה מצליחה להוריד את החום והקטנה מצליחה להירדם. וכך במהלך היום המטפלת מריה, סבתא דליה, סבא אלברט ואמא יפעת מטפלים בה ובערב ובלילה אבא גיאגיא מנסה להרגיע את הקטנה.  

מחר בבוקר ניקח את הקטנה לרופאה ונראה מה מצבה. 

מקווה לטוב ואוהב כל כך,
אבא גיאגיא 

יום שלישי, 18 באוקטובר 2011

לילה טוב אבא

מעניין לראות כיצב הבנות גדולות ומתפתחות בקצב משלהן. כליל אף היא אוהבת ספרים אבל את זמנה היא מעדיפה לבלות בזחילה זריזה ברחבי הבית כשהיא חוקרת אותו היטב. אור מצידה הפכה לתינוקת רצינית המעיינת בספרים והמפטפטת ג'יבריש על ימין ועל שמאל.

מסתבר שחלק מאוצר המילים של אור אינו מומצא לחלוטין. הערב העלתי את אור לישון מעט מאוחר מכרגיל בסביבות תשע בערב (ההתרגשות של הביקור בסוכה ומחלה קטנה הפריעו לה לישון בתחילה) - כליל כבר ישנה עמוקות בשלב הזה. כשהנחתי אותה במיטה איחלתי לאור 'לילה טוב' וחזרתי על כך מספר פעמים. אור מצידה הסתכלה עלי ולחשה לי, בקול מעט לא בטוח, 'ללה טוב'
:)
אין מה לומר - נדהמתי וחייכתי חיוך מאוזן לאוזן.

אוהב כל כך,
אבא גיאגיא

סבא וסבתא מבקרים - אושר גדול

סבא אלברט וסבתא דליה הגיעו לביקור לפני כיומיים והשמחה בבית גדולה מאד. הילי כמובן מאושרת עד הגג וצמודה ל'סבתא דיילה' כל הזמן, אבל גם הקטנות החמודות נהנות עד מאד. היום הראשון לביקור (אתמול) התחיל במצב בו כליל התרפקה בקלות על סבא בלי בעיות בעוד שאור בילתה את היום כשהיא בוחנת את סבתא דליה ובודקת אם היא מ'החבר'ה הטובים' :)
בערב כשהגעתי הביתה ולקחתי את אור על הידיים ניגשה סבתא דליה אלי ושאלה את אור אם היא רוצה לבוא אליה אל הידיים. אור היססה קצת ולבסוף החליטה שסבתא עברה את הבחינה בהצלחה, סימנה לה עם הידיים והסכימה לעבור אל סבתה.
בקיצור אושר גדול, מתנות ושמחה מכל עבר.
הערב יצאנו כל המשפחה לסוכה של חב"ד בשכונה ליד והבנות נהנו כולן (בייחוד הילי - אבל על כך בנפרד).
בקיצור הביקור מסתמן כבר כהצלחה גדולה.

לילה טוב בנות אהובות שלי!
:)
אבא גיאגיא

יום חמישי, 13 באוקטובר 2011

צעדים ראשונים לאור

אתמול אור צעדה לראשונה בעצמה. מזה כמה שבועות היא מצליחה לדדות כאשר מישהו אוחז בידיה או כשהיא נאחזת בפאת השולחן או בספה. אתמול החליטה הקטנה לגלות אומץ, ניתקה את הידיים מיפעת וצעדה שלושה צעדים עצמאיים, מתנדנדים ולא בטוחים לעברי עד שתפסתי אותה. 
ניכרת היתה בפניה תחושת הגאווה על ההישג. 
 
מה אומר? מזמן לא חשתי גאווה והתפעלות שכאלו. מדהים כמה קל לשכוח שאותן חוויות בדיוק עברנו עם הילי לפני כשלוש שנים. פשוט מדהימה תחושת האושר וההישג שיכול אב לחוש כשהוא צופה בבתו עושה את צעדיה העצמאיים הראשונים בעולמנו. 
:)
אוהב כל כך וגאה במיוחד,
אבא גיאגיא

נ.ב. עכשיו התור של החמודה השניה. אני בטוח שכלילי שלי גם היא תצעד בקרוב!
 

יום חמישי, 6 באוקטובר 2011

יום הולדת שמח!

היום חגגנו לקטנות יום הולדת שנה. לא יאמן איך הזמן עובר מהר כשנהנים (וישנים מעט כל כך...). 
כשחזרתי מהעבודה הקטנות היו לבושות בשמלות יומולדת חמודות שיפעת קנתה להן. הבנות בתוך השמלות נראו כמו עוגות צבעוניות קטנות :)
הדלקנו שני נרות (אחד לשנה הבאה) על עוגת הגלידה (גלידת וניל ועוגיות), שרנו שירי יומולדת והילי כיבתה את הנרות עבור האחיות שלה. אז פרסתי חתיכה נאה מהעוגה וחלקתי אותה עם הקטנות.
הקטנות מצידן לא ממש הבינו מה רוצים מהן אבל שיתפו פעולה יפה, ואכלו לתיאבון מהעוגה. 

מזל טוב ילדות יפות ואהובות שלי. 
אני אוהב אתכן כל כך!

אבא גיאגיא 

יום שלישי, 6 בספטמבר 2011

חופשה ראשונה בחו״ל

כמה נפלא באיי הבהמאס. ביום שלישי בלילה הודיעה לי יפעת שמצאה דיל באתר הנופש אטלנטיס בנסאו ושאלה אם אוכל לקחת חופש. מיד הזזתי פגישות מתוכננות וביום חמישי בצהריים עלינו כל המשפחה על מטוס מבאלטימור לנסאו שבבהמאס. 
המלון אליו הגענו, האטלנטיס ריף, היה מפואר ומזמין והסוויטה שלנו רחבת ידיים ומדוגמת. עם חדר אמבטיה גדול במיוחד,חדר שינה וסלון מחוברים כדירת סטודיו ומטבחון קטן החופשה התחילה ברגל ימין :)
נציין עוד כי בערב הראשון עוד הספקנו להנות משיט אבובים מהיר בתעלה המקיפה את האתר.

יום שישי:
למחרת היום עד שקמנו והתארגנו לצאת מהחדר השעה כבר היתה שעת צהריים. הפעם התמקמנו בבריכה של הילדים הקטנים ובילינו בה את כל היום. כולנו נהננו. הילי התרוצצה במגלשות שונות ובמתקני מים ואילו הקטנות שיחקו במים כשהן יושבות בחיקי או בחיק של יפעת. 
למרבה הצער נראה היה שכולנו נשרפנו בשמש במידה כלשהי. כליל נראה היה שהפכה אדומה במיוחד. בחזרה בחדר במלון רחצנו את הקטנות ומרחנו עליהן קרם להקלה הכאב מכוויות שמש. 
הלילה עבר שקט למדי וכולנו ישנו עד מאוחר. 

יום שבת: 
נראה כי אין לנו דרך לקום, להתארגן ולצאת מהחדר לפני שעת צהריים. הבוקר עצמו החל עם גשמים עזים כך שהחלטנו לשנות תכניות ובמקום לפנות ישר לבריכה לקחנו את האוטובוס הסובב בין המלונות ונסענו לרויאל שם בילינו שעה נעימה באקווריום הפתוח הגדול בעולם (לפי טענת הפרסומים של המלון), ׳החפירה׳ - The Dig. המדובר בבריכות ענק המכילות מכל טוב הים ואשר מאפשרות לא רק לתיירים לשחות בהן עם שנורקלים ומדריך, אלא גם הן בנויות כך שסביבן יש מעין מנהרות שנראות כאילו נחפרו על ידי ארכיאולוגים (עיין ערך ׳אינדיאנה ג׳ונס׳). קירות המנהרות מראות ציורי קיר עם מוטיבים מצריים, מוטיבים מתרבות המאיה ומוטיבים אקזוטיים אחרים. במקביל חלק מהקירות שקופים ועשויים זכוכית עבה במיוחד כשהם משקיפים על האקווריום הגדול. הרושם שנוצר הוא מרשים. 
לאחר הביקור באקווריום יצאנו מהמנהרות המלאכותיות החוצה והתיישבנו לאכול באחת ממסעדות (מלכודות) התיירים הפזורות באתר. שם אכלנו המבורגרים מיובשים היטב והילי התמקדה בנקניקיה. מסתבר כי השחפים הרבים לטשו עיניים לנקניקיה שלה אף הם ולבסוף שחף חצוף נחת על השולחן וחטף לה קטע גדול של נקניקיה. הילי בכתה בכי עז ועובדי המקום נתנו לה נקניקיה אחרת במקום. אני עצמי לא הייתי עד לדרמה כי חזרתי לאורך כל המסלול שלנו למצוא את הכובע האדום של יפעת שאיבדנו (מסתבר שהוא נשאר באוטובוס שהוביל אותנו). 
אז מזג האוויר כבר השתפר ומשם המשכנו לבריכת הקטנים עם גן ההרפתקאות באמצעה (ג׳ונגל - כפי שהילי קוראת לו). כמעט מיד התקדרו השמים וכחצי שעה של מבול ניטח ארצה. לאחר מכן שוב יצאה השמש, מצאנו כסאות מוצלים ונהננו מהבריכה. לאחר מכן פנינו לחוף הים של המלון, שם הילי מצאה חברה לשחק איתה במים בעוד הקטנות היו עסוקות בלהתפעל מהחול ובלנסות לטעום אותו...
לקראת שבע בערב הבנות הפכו רטנוניות במיוחד אז לקחתי אותן לבדי חזרה למלון, רחצתי אותן (מאתגר מאד) והשכבתי אותן לישון. יפעת והילי הצטרפו מאוחר יותר.  

יום ראשון:
נתחיל בסיכום: יום מבוזבז למדי. התחלנו את היום כרגיל בשעת צהריים. מכיוון שהיה חם ולא נעים ומכיוון שהקטנות היו עדיין אדומות למדי הצעתי שניגש למנהרת הטורפים לראות כרישים ושאר מריעין בישין במנהרת זכוכית מתחת לאקווריום גדול. הפעם החלטנו ללכת ברגל וכך עברנו בין המלונות השונים, החל ב-Cove, עבור ב-Royal (שם צפינו שוב באקווריום הענק הפעם מצידו השני הגלוי ללובי המלון) ופנינו דרך הקזינו אל ה-Coral שם יצאנו החוצה וגילינו מנהרה מרשימה למחצה שכאילו נחצבה כמערה שנפתחת פתאום למנהרת זכוכית מתחת לאקווריום גדול. מה שהיה מגניב זה שהכרישים ושאר הטורפים שחו ממש צמוד לזכוכית מעל לראש שלנו וכך יכולנו לראות את הפה של הכריש מנקודת מבט נדירה, כמו גם את המנטרה ריי חולפת היישר מעלינו. דג הברקודה היה מפחיד במיוחד. מאידך כל סביבת המלון נראתה ישנה ומעט מוזנחת. גם בריכת הילדים שניגשנו אליה היתה פושטית במיוחד. אז כבר איבדה יפעת סבלנות ומכיוון שהגשם שהחל קודם כבר פסק החלטנו לגשת למרינה הסמוכה למצוא את המסעדה היחידה שהומלצה לנו, אנטוני׳ס. כשכבר הגענו אליה מורעבים גילינו שהם לא מקבלים את כרטיס המלון ששימש אותנו ככרטיס אשראי בכל האתר. יפעת והבנות נכנסו פנימה והזמינו מזון ואני מיהרתי חזרה למלון באוטובוס ההסעה הפנימי להביא כסף וכרטיסי אשראי וגם אוכל טרי וקר לקטנות. אחרי שעה קלה שבתי למסעדה והצטרפתי לסועדות שסיימו פיצה וחיכו להמבורגר. מה אומר? היה בהחלט סביר. לא משהו, אבל בהתחשב בכך שהתזונה שלנו בכל החופשה הזו נסמכה כמעט לחלוטין על סנדוויצ׳ים של סטארבאקס ומזון מהיר נחות במיוחד, אנטוני׳ס היה מכרה זהב!
לאחר הארוחה פנינו לחזור לבריכת הילדים הרגילה שלנו עם הג׳ונגל שהילי כה אוהבת ובילינו שם שעה קלה עד לקראת השקיעה. אז לקחתי את הקטנות לחדר לאמבטיות ולמיטה ואילו יפעת והילי נשארו עוד קצת על החוף לחזות בשקיעה. זהו, כך תם עוד יום, הפעם בלי הרבה בריכה.

יום שני:
היום החלטנו לפצות על בזבוז היום הקודם ובילינו את היום כולו בבריכת הילדים. כרגיל היתה כבר שעת צהריים עד שבקענו מהחדר אבל למזלנו ענן גדול הסתיר את השמש ואיפשר לנו ולבנות לשכשך במים בלי לדאוג יותר מדי באשר לקרינת שמש ישירה. לאחר מכן נחבאנו בצל ומדי פעם פנינו חזרה למים. הילי מצידה הפגינה עצמאות מרשימה ושיחקה בלעדנו שעות ארוכות כשהיא מתחברת עם ילדים שונים ואף מדגימה איך היא יודעת לשחות (שחיית כלב) עם חגורת מצוף. 
כך העברנו את היום. את הבנות לקחתי לחדר לאמבטיות ושינה והילי ויפעת נותרו מאחור להנות מקרני השמש האחרונות.
לאחר מכן בלילה קפצתי לבר במלון הסמוך לפגוש שותף עסקי מקליפורניה ואת ארוסותו לדרינקס. מסתבר שגם הם נפשו בנסאו במקרה וכך הזדמן לנו להפגש.  

יום שלישי: 
זהו חוזרים הביתה. הילי ויפעת עוד הספיקו גיחה קצרה בבוקר לבריכה. הן שבו לקראת הצהריים לחדר, התקלחו מהר ואז פנינו ישר לשדה התעופה. למטוס כמעט אחרנו בגלל עיכוב לא צפוי בביקורת הדרכונים שם בדקו שאנו לא מביאים איתנו תוצרת חקלאית חזרה לארה״ב. למטוס עלינו אחרונים (או כמעט אחרונים) אבל הספקנו בכל זאת. הטיסה עצמה עברה בלי אירועים מיוחדים. אור השתוללה אצלי בידיים וכליל בילתה אצל יפעת בזמן שהילי שיגעה את יפעת במקביל. 
נחתנו למזג אוויר חורפי: אפור, גשום וקר. 
זהו. תמה חופשה ראשונה לקטנה בחו״ל. 
מקווה שנהניתם קטנות שלי.  
:)

אוהב כל-כך,
אבא גיאגיא 

יום ראשון, 28 באוגוסט 2011

שיניים לכליל - סוף סוף

כליל החליטה סוף סוף שהגיעה העת להוציא שיניים. וכך בגיל עשרה חודשים ושלושה שבועות בקעו להן ניצני החותכות מהחניכיים העליונים ושתי שיניים לבנבנות החלו צומחות מטה. 
מה אומר? כבר התחלתי לדאוג. בעוד שאור כבר חודשים מפגינה חיוך מלא שיניים ועושה בהן שימוש יומיומי נמרץ הרי שכליל שלנו עוד היתה לועסת במרץ מכל הבא לפה בעזרת החניכיים בלבד. לא שזה עצר אותה מללעוס פיתות, פיצות ואפילו פיסות בשר ועוף קטנטנות. ובכל זאת, שיניים זה כבר משהו אחר...

מזל טוב מתוקה שלי. 
אוהב כל כך,
אבא גיאגיא 

יום רביעי, 3 באוגוסט 2011

כליל יוצאת לנדודים

כליל הופכת לניידת ועצמאית במיוחד. עם חלוף הימים הופכת הזחילה של כליל למהירה הרבה יותר והחלטית לא פחות. מהרגע שכליל מחליטה כי משהו מרתק מתרחש איכנשהוא או משהו מעניין מצוי במקום אחר ועד הזמן בו היא שם חולפות עתה רק שניות ספורות.
אחד התחביבים המעניינים שפיתחה הקטנה הוא החיבה האינסטינקטיבית לפתחי המיזוג ברצפה. לא פעם אני מוצא את כליל יושבת בקצה פתח מיזוג כשהיא משחקת עם נייר שלקחה על מנת ללעוס אותו או עם צעצוע שמצאה. ניכר כי האוויר הקר היוצא מפתחי המיזוג אינו מפריע לה ואפילו מהווה מוקד משיכה. אין לי מושג מדוע, אבל למדתי מזמן לא להתווכח עם גברות דעתניות כל כך. 
:)

לילה טוב ילדה נודדת שלי. 
אוהב כל כך,
אבא גיאגיא

הקסדה יורדת :)

הקסדה סוף סוף יורדת!
אתמול כששבתי מהעבודה הביתה בישרה לי יפעת בשמחה רבה כי אותו הבוקר היא היתה עם אור אצל רופאת הקסדות וכי לאחר בדיקה הוחלט כי אור שוב מושלמת וכי הקסדה אינה נחוצה עוד :)
אין מה לומר, אור היא אכן יפהפיה אמיתית (ואני הרי איני משוחד בדעתי) ועתה כשהקסדה הוסרה יכולים כולם לראות זאת.
 
אוהב כל כך ושמח עכשיו במיוחד,

אבא גיאגיא

יום שני, 1 באוגוסט 2011

אמבטיה לרוויה

אור אוהבת את האמבטיה. כליל לעומת זאת מעט פחות בשבועות האחרונים. בעוד שכליל בוכה, מוחה ומנסה להחלץ מהאמבטיה הרי שאור מאושרת במים ומשחקת בלהשפריץ לכל הכיוונים. מה שמצחיק במיוחד הוא שאור קלטה שהמים באמבטיה ראויים לשתיה וכעת כשאני מתיז עליה עם השפופרת לאזור החזה היא מרכינה את ראשה ולוגמת מהמים להנאתה. נכון המים חמים אבל למי אכפת. העיקר שאפשר לשתות את כל הכיף הזה שמסביב. 
:)

עכשיו צריך למצוא דרך בטוחה לעשות להן אמבטיה משותפת. איזה כיף שזה יהיה...

אוהב כל כך,
אבא גיאגיא

יום שישי, 29 ביולי 2011

עולות ופורחות

הקטנות מתפתחות בקצב מרשים ובאופן ייחודי לכל אחת מהן. שתיהן מקסימות בצורה מדהימה וגורמות לי כמובן אושר גדול. 

כליל כבר מתניידת בחופשיות ברחבי הבית בחצי זחילת ארבע וחצי גרירת ישבן. הערב כשגילתה הקטנה שאני במטבח ולא בסלון איתה החליטה לצאת למסע לכיווני. בזריזות מפתיעה הגיעה עד אלי ואז החליטה שכדאי להמשיך ולחקור את שאר הבית. וכך המשיכה בשוונג שלה אל פינת האוכל ושם הגיעה עד צלוחית המים של מרץ ומקס, התיישבה לידה וטבלה ידיים. 
איכס. :)
לקחתי אותה בידיים אל הכיור ושטפתי לה את הידיים ומשם הבאתי אותה חזרה אל הסלון לצפות בתכנית האהובה על הקטנות, ליטל איינשטיינס, שהוקרנה ברקע.  

אור מצידה ניידת מעט פחות, אם כי גם היא מפתחת את יכולות הזחילה שלה בימים אלה. מה שיפה באור הוא שהיא כבר כמעט עומדת בכוחות עצמה. עדיין קצת מתנודדת ולא יציבה אבל היא כבר זקוקה למעט מאד תמיכה על מנת לעמוד במקום, לפחות למספר שניות. אור מדגימה גם חוש קצב מפותח מאד והיא אוהבת לרקוד כאשר בטלוויזיה מושמעת מוסיקה עם קצב. מצחיק לראות את הקטנה מנדנדת את הראש ואת הגוף לקצב המוסיקה, או מניפה ידיים בשמחה כשבתכנית הנ״ל מגיע שלב ה׳סופר-פאסט׳ והילדים מתבקשים להניף ידיים יחד עם הדמויות עת רוקט החללית מגבירה מהירות לשיא. 
:)

מה שמרתק לא פחות הוא עד כמה אני נהנה לצפות בכן, ילדות מתוקות שלי, עולות ופורחות. 
מצחיק שרק שנים ספורות חלפו מאז שהילי היתה בגילכן וכאילו הכל חדש עבורי. 

אוהב אתכן כל כך,
אבא גיאגיא 

יום ראשון, 24 ביולי 2011

אבא שב הביתה מהודו

זה מכבר שבנו, יפעת ואני, משבוע בניכר (שבוע ארוחות שחיתות באנגליה) וכבר יצאתי שוב לדרכים. הפעם היעד היה הודו והסיבה הרבה יותר פרוזאית: עבודה. וכך כשבוע לאחר ששבתי אל הבנות שוב נעלמתי להן לתשעה ימים. היום אחר הצהריים שבתי רצוץ ומותש ולא לגמרי בקו הבריאות (35 שעות חלפו מאז שיצאתי את המלון ועד שנכנסתי הביתה).
אבחנות מיידיות:
כליל מטיילת חופשי כבר ברחבי הבית. עוד לא זחילה מושלמת, אבל התנועה על הישבן כבר יעילה מספיק להתניידות מרשימה.
בנוסף אור סיימה מחלה ואילו כליל עוד היתה בשיאה, מפגרת עם הצינון בכמה ימים אחרי אחותה. 
לבסוף: כשנכנסתי הביתה שתי הבנות זיהו אותי וחייכו אלי באושר. לקחתי את שתיהן על הידיים וחיבקתי ונישקתי אותן. כליל שמחה מאד ואז חזרה לשחק בצעצועים על הרצפה. אור מצידה אף היא שמחה להיות על הידיים של אבא, אבל בכל פעם שהנחתי אותה חזרה החלה פורצת מיד בבכי מחאה וסימנה שהיא רוצה על הידיים. רק לאחר שעה ארוכה השתכנעה הקטנה שאני לא בורח לשום מקום ונרגעה.

מצידי הגעגועים לכל הבנות שלי היו ניכרים. היה מעניין לבקר בהודו אבל הרבה יותר טוב להיות בבית. 

עכשיו אני מנסה להרדים אתכן. אור כבר ישנה עמוקות, ותיכף אשים לה את הקסדה. כליל מצידה מתייפחת. הקטנה לא מרגישה טוב. גם צינון וגם שן ראשונה שאולי מבצבצת (השערה של יפעת) תורמים להרגשה כללית לא משהו. נקווה שתישן טוב הלילה הקטנה שלי. 

לילה טוב מתוקות אהובות שלי.  
התגעגעתי אליכן כל-כך!
 
אבא גיאגיא

יום שלישי, 12 ביולי 2011

כליל בתנועה

כליל מגלה סימני מוטוריקה מתקדמים במיוחד. קצב ההתפתחות שלה אפילו האיץ בשבוע האחרון. היא כבר כמעט זוחלת על ארבע והיא מתניידת על הרצפה לאט אבל בבטחה על הישבן. עובדה זו בצירוף חינניות מרשימה וסקרנות עצומה הופכים אותה לנזק מתנייד שאי אפשר לכעוס עליו :)
בנוסף במיטה שלה היא כבר מתניידת בחופשיות ואתמול לפתה את המעקה וניסתה לעמוד. מכיוון שהמזרון היה במצב המוגבה מיד נדלקו אצלי כל נורות האזהרה. אחת התאונות הנפוצות בבית היא תינוקות שנופלים מהמיטה כיוון שההורים לא מביאים בחשבון כמה מהר לומדים הקטנים לעמוד. לפיכך הערב כשחזרתי מהעבודה הנמכתי את המזרון במיטת התינוקות של כליל (אור עדיין לא צריכה). מה שבטוח בטוח. בייחוד בהתחשב שאני אוטוטו טס להודו לכתשעה ימים ובקצב ההתקדמות אותו מפגינה הקטנה היא כבר ללא ספק תעמוד במיטתה ללא עזרה עד שאשוב. 

אבוי, הערב כשהשכבתי את הקטנה לישון במיטה המונמכת השינוי לאו דווקא מצא חן בעיניה. אחרי בכי עקשן של כחצי שעה לערך החליטה הקטנה שהמחאה הובעה כראוי ונרדמה.
:) 
לילה טוב מתוקה קטנה שלי. 
אוהב כל כך,
אבא גיאגיא 

אור מתפתחת פיזית וקולינארית

אור מתפתחת יפה מאד. אין לי שום ספק בכך. 
היום בבוקר לקחה אותה יפעת לרופאת הקסדות לביקורת. מסתבר שהיא כבר כמעט סימטרית לחלוטין בגולגולת עם אסימטריה מזערית של כחמישה מילימטרים, מה שנחשב בגדר הנורמה. לפיכך ועל מנת להקל עליה עם המוביליות שלה הוחלט שמעתה היא תחבוש את הקסדה רק בלילות. 
למרבה המזל המרפאה של רופאת הקסדות ממוקמת בקולומביה, מרילנד, על יד העבודה שלי. ובמקרה כשיצאתי לצהריים הרמתי טלפון ליפעת אשר יצאה אף היא באותו רגע מהרופאה עם אור. לפיכך נדברנו להפגש לארוחת צהריים במסעדה הודית מאד מוצלחת שאני מכיר באיזור, הרויאל טאז׳.  
הגענו למסעדה כמעט באותו הרגע ואור מיד גנבה את ההצגה. מנהל המסעדה מיד לקח אותה על הידיים והחל לשחק איתה, להתפעל מיופיה ולנשק אותה :)
העמסנו צלחות מכל טוב המזנון בתורות והתיישבנו ליד השולחן. אור מצידה הריחה אוכל ומיד סימנה שהיא רוצה גם. אגב, בימים האחרונים אור ׳אומרת׳ שהיא רעבה על ידי שימוש במילה הברורה ׳הממ הממ׳. 

וכך ישבנו שלושתנו ליד השולחן, אור בכיסא תינוקות, ואכלנו אוכל הודי טעים. לאור נתנו בזהירות לאכול מהמנות הלא חריפות. ניכר היה שהיא אהבה את האוכל מאד ואכלה הרבה עד ששבעה. בינתיים מנהל המסעדה לא הפסיק להתפעל ממנה ומדי פעם היה עוצר בשולחן לשחק איתה. 
בתום הארוחה הטעימה והחוויתית שילמנו ופנינו לדרכנו. אני למשרד ויפעת ואור הביתה. 
כיף של צהריים. 

אוהב כל כך,
אבא גיאגיא 

יום שבת, 9 ביולי 2011

פרידה ראשונה מאבא ואמא

אבא ואמא נסעו לטיול ארוך של שבוע באנגליה והבנות נותרו לבדן, כל השלוש, בהשגחת מריה המטפלת של הקטנות. הטיול עצמו היה תוצאה של הסכם ותיק עם שני חברים של אבא, ליאור ודן, אשר הוסכם לפני כשבע עשרה שנים וקבע כי כל מי שעושה אקזיט לוקח את שני האחרים לארוחה. בכל מקום בעולם כרצונם. לפני כחמש שנים ליאור מכר את סיוטה ואנו בילינו בבורגונדי על חשבונו. הפעם דנדן מכר את פרוביג׳ינט והוחלט על סיבוב מסעדות גורמה באנגליה. על אף בקשתי לצרף לפחות את הילי לטיול עמד דנדן במריו וסירב בכל תוקף. וכך יצאנו יפעת ואני לטיול בלב כבד כשהבנות האהובות שלנו נותרות מאחור.
שישה ימים לאחר מכן שבנו, שבעים ומרוצים ומתגעגעים עד בלי קץ. הביתה הגענו אמש בשעה שבע וחצי בערב בדיוק בזמן להשכיב את הבנות לישון ולסיום המקלחת של הילי.
הבנות שמחו מאד לראות אותנו וביקשו להיות על הידיים. בייחוד אור שבכתה בכל פעם שהנחנו אותה לרגע והושיטה ידיים לעברנו, מסמנת שניקח אותה. חמודה. 
הילי מצידה סיפרה לנו בעצב שהיא התגעגעה אלינו מאד - והלב שלי נשבר.

בסופו של דבר השכבתי את הקטנות לישון והתרסקתי בעצמי למיטה אחרי מקלחת. אז החל ליל שימורים של ממש. החל מהשעה אחת עשרה לערך ועד הבוקר אור היתה בוכה כל שעה וחצי או שעתיים ואני הייתי קם להרגיע אותה. כליל מצידה ישנה רצוף עד שש בבוקר ואז ביקשה לאכול ונרדמה שוב. 
את היום ביליתי במשחקים וחיבוקים עם כל השלוש. עכשיו אתן הולכות לישון חמודות שלי. נקווה שיעבור לילה שקט על כוחותינו.
:) 

אוהב כל כך,
אבא גיאגיא 

יום רביעי, 29 ביוני 2011

כליל החברותית

הצוציקיות הללו גדלות בצורה מהירה כל כך וכבר מפתחות אישיות משלהן. החכמה החדשה שייכת לכליל אשר למדה לאחרונה לנופף לשלום ביד ימין שלה. וכך כשמישהו נכנס לחדר ואומר לה שלום (או ׳הולה׳ בספרדית) היא מחייכת ובהיסוס מה מרימה את ידה לנופף לאורח. 
זה כשלעצמו מהווה הישג מרשים שלא חדל מלהעלות חיוך על הפנים. אבל מה שבאמת הפתיע אותי בנושא התרחש הערב.
ישבתי יחד עם הבנות בסלון אל מול הטלוויזיה כשאנו צופים בתכנית ה׳גוד נייט עם נינה וסטאר׳ בערוץ ספראוט. בשלב מסוים יצאה התכנית להפסקת פרסומת ארוכה. אחרי דקות ארוכות תמו הפרסומות והתכנית חזרה. נינה, כהרגלה, פנתה לצופים בחביבות המבעבעת שלה ואיחלה להם ׳הלו׳ באנגלית. כליל מצידה מיד חייכה בחזרה אל נינה שבטלוויזיה, ולאחר היסוס מה הרימה את ידה ונופפה לנינה לשלום. 
:)
אין מה לומר, הקטנה חברותית...

אוהב כל כך,
אבא גיאגיא 

יום חמישי, 16 ביוני 2011

חולות

לילה קשה עובר על כוחותינו. הבנות חולות, מצוננות ליתר דיוק, והאף דולף להן ללא הרף. ראשונה היתה הילי מצוננת בימים האחרונים. ממנה הוירוס דילג לכליל מוקדם יותר היום וממש עכשיו בתחילת הלילה גם לאור. בנוסף לכל הצרות מוציאה אור זוג שיניים נוספות וכך לכאב הראש שהיא בוודאי סובלת ממנו הצטרף כאב בחניכיים. כשהשכבתי אותן לישון לפני כשלוש שעות היתה זאת כליל שבכתה ללא הרף. אחרי כשעה נרדמה הקטנה מעייפות. חצי שעה לאחר מכן התעוררה אור ומאז היא צורחת, כשעתיים לערך. 
מסכנות הקטנות. התרופות לא עוזרות. והלילה עוד צעיר. 
:(
 
אני מקווה שהן תרגשנה טוב יותר במשך הלילה ומחר בבוקר.
אוהב כל כך ומודאג גם כן,
אבא גיאגיא 

עדכון: עכשיו כבר בוקר. אור נרדמה בחצות כשהיא שוכבת על הבטן שלי מאזינה לפעימות לבי.
שתי השכמות סך הכל קרו הלילה. בשתיים וחצי ועכשיו בחמש ורבע. סביר יחסית. נראה אם אצליח להרדים את הקטנות שוב או שסיימתי את הלילה. בכל מקרה לילה שקט יחסית ער על כוחותינו בסיכומו של דבר.

ילדה ספרדית

לקטנות מצאנו מטפלת נפלאה, מריה, אשתו של פרמין, מהצוות של סיזר. מריה, שמוצאה כנראה מגוואטמלה, היא אשה צעירה (אני מנחש שהיא בסוף שנות העשרים לחייה) עם ילד אחד והרבה אהבה לתינוקות. לא פעם אנו רואים אותה צופה בסרטים המצוירים של הקטנות וצוחקת איתן מכל הלב. אחד היתרונות החשובים של מריה הוא שהיא איננה דוברת אנגלית, אלא רק ספרדית. וכך הקטנות שומעות שלוש שפות באופן שוטף: עברית בבית מאיתנו, אנגלית מהטלוויזיה וספרדית ממריה. 
מסתבר שלא רק שומעות, אלא גם דוברות. 
אתמול נכנסתי לסלון וראיתי את יפעת מתפעלת במיוחד. מסתבר שכליל מברכת את מריה בברכת ׳הולה׳, דהיינו ׳שלום׳, בספרדית. 
:)
וכך אחת המילים הראשונות של הקטנה היא בשפה השלישית שלה כבר, והצוציקית בקושי בת שמונה חודשים. פשוט לא יאמן. הדור הצעיר הזה הוא משהו אחר לגמרי...

אוהב כל כך ומתפעל במיוחד,
אבא גיאגיא 

יום שבת, 11 ביוני 2011

אושר כפול

אני ממש מוקסם לצפות בשתי הקטנות גדלות ומתפתחות, כל אחת עם האישיות שלה. אפילו ציינתי היום אחר הצהריים ליפעת שזה כל כך כיף שיש לנו שתי תינוקות ושהן לא תאומות זהות. ככה הרבה יותר מעניין. אור הוציאה שיניים מזמן (ארבע עד כה) ואילו כליל טרם. כשהן היו צעירות יותר אור זללה פורמולה ואילו כליל שהיססה אז מעט באשר לפורמולה טורפת היום מזון תינוקות ויוגורטים בעוד שאור בררנית יותר. באמבטיה אור יושבת ומשפריצה מים לכל כיוון, מדי פעם היא זורקת מבט לעברי כמבקשת אישור וכשהיא רואה שאני מחייך היא מתחילה לצחוק באושר. כליל יותר פסיבית באמבטיה, נשכבת לאחור ונהנית שמטפלים בה. במיטה אור שוכבת על הגב ונרדמת תוך כדי בעיטות במזרון. יתכן שהקסדה מקשה עליה להסתובב ולהתהפך. כליל הרבה יותר ניידת ומתהפכת על הבטן או על הצד ונודדת בכל רחבי המיטה. למעשה בשבוע האחרון כליל נרדמת על הצד, וישנה כך כל הלילה, ממש כמוני.
בקיצור אושר גדול, כפול שתיים. 
:)

אוהב אתכן כל כך בנות שלי,
אבא גיאגיא 

יום שני, 6 ביוני 2011

חוגגות שבועות

בסוף השבוע האחרון חגגנו את חג השבועות. כמיטב המסורת מדי שנה ארגנה תמר, אמא של יעלי, פיקניק רב משתתפים באחד הפארקים המקומיים. לרוע המזל השנה בישרה מפת הראדאר גשם עז (שהתממש רק חלקית). לפיכך ברגע האחרון החלטנו להעתיק את האירוע למרכז הקהילתי המקומי, הג׳יי.סי.סי.  
וכך התכנסנו כעשרים מבוגרים וכעשרים ילדים לכארבע שעות של ברדק מאורגן, אוכל רב ואווירה חיובית. הקטנות מצידן התבוננו בעניין בכל ההמולה ממרום מושבן על שולחן הבליארד כשהן מנשנשות מכל טוב התקרובת. במיוחד ניכר היה שמצאו חן בעינהן הקישים, הפסטה, עוגת הגבינה והחומוס (שכליל בלסה בכיף).
בסיכומו של דבר היה ערב נחמד והקטנות ספגו תרבות. נניח :)

חג שמח ילדות מתוקות שלי. 
אוהב כל כך,
אבא גיאגיא 




יום שלישי, 31 במאי 2011

תינוקות במבה

זה כבר פשוט מגוחך. או ישראלי גנטי. 
הצוציקיות הללו פשוט משוגעות על במבה. מספיק להראות להן את העטיפה הכחולה, המבריקה והמרשרשת בכדי לחלץ מהן קריאות התפעלות מרשימות ונטייה מסוכנת לפנים לכיוון מזון האלים. עם מרקם של קרטון וטעם בוטנים מלאכותי אין ספק כי חברת אסם עשתה/עושה/תעשה מכה על כל התינוקות והוריהם הפרייארים באשר הם. אנחנו כלולים...
בסופו של דבר הגן הפולני גובר על הכל - ׳העיקר שהילדה אוכלת משהו׳ - ואני מוצא עצמי מאפשר לקטנות לחסל חצי חבילת במבה (גדולה) בישיבה אחת מאורגנת.
מה שמפתיע בנוסף הוא רמת הלכלוך שקרטון הבוטנים הזה יודע לחולל. מסתבר שבעוד אור על ארבע שיניה גורסת את הבמבה טרם הבליעה הרי שכליל נטולת השיניים נוקטת בטקטיקת ההמסה. דהיינו היא מריירת היטב על הבמבה עד שהיא יכולה ללעוס אותה בחניכיה. התוצאה: לכלוך צהבהב מרשים הנדבק לכל דבר. התופעה כל כך הרשימה אותי עד שחשתי צורך לצרף תמונה להנאת הקהל. 

בתיאבון חמודות שלי. 
אוהב אתכן כל כך,
אבא גיאגיא 




יום ראשון, 29 במאי 2011

לטיול יצאנו

הקטנות צומחות במהירות מרשימה וכל שבוע רושמות שיאי פעילות חדשים. בתקופה האחרונה אנו רואים כיצד הן מתכוננות לצאת לדרך בזחילה ובצעידה. כליל מזה זמן רב מתהפכת מהגב לבטן ולאחרונה גם זוחלת מעט לאחור. אור מצידה לא ממש מתלהבת מהתהפכות על הבטן, יתכן שהקסדה מפריעה לה להרים את הראש בנוחות בתנוחה הזאת. מאידך היא יוצאת למסלולים ארוכים על הגב. יפעת דיווחה לאחרונה כיצד אור זחלה כך על הגב, כשהקסדה מפנה עבורה את הדרך, מהסלון דרך המטבח ועד פינת האוכל.
אני מצידי ראיתי את אור זוחלת מהסלון לכיוון המטבח ואפילו צילמתי את המאורע. תמונה מצורפת בזאת :)

לבסוף, שתיהן פיתחו רגליים חזקות, כנראה בזכות גלגלי ההצלה שלהן והן נהנות כשאנחנו מאפשרים להן לעמוד בתמיכה שלנו. לא ירחק היום ושתי הצוציקיות תתחלנה להתרוצץ בבית. איזה כיף :)

אוהב אתכן כל כך,
אבא גיאגיא




יום שבת, 28 במאי 2011

פעם ראשונה בבריכה

עונת הרחצה נפתחה היום רשמית במסגרת סוף השבוע הארוך לרגל ממוריאל דיי, דהיינו יום הזכרון האמריקני. זה גם היה סוף השבוע הראשון שלנו בארה״ב לפני כתשע שנים. 
במסגרת חגיגות הקיץ הרשמיות ופתיחת הבריכה ב׳קיבוץ׳ לרחצה לקחנו היום את כל הבנות לבריכה. הילי צירפה את יעלי החברה שלה וכך היה לה עם מי לשחק בזמן שהקטנות היו עם אבא ואמא. השעה היתה קרובה לשש בערב כשהגענו לבריכה והיו לפנינו עוד כשעתיים טרם הסגירה. וכך בזמן שהילי ויעלי גלשו במגלשת הצפרדע המפורסמת ישבנו יפעת ואני עם הקטנות במים הכי רדודים שיש ונתנו להן לשכשך ולשחק בהם. כליל מיד השתלבה בסביבה והביטה סביב בעניין. אור מחתה מעט בתחילה על טמפרטורת המים הקרה, אבל מקץ דקות ספורות התרגלה ונהנתה אף היא. כך העברנו כשעה במים ולאחר מכן שעה נוספת מחוצה להם כשהקטנות עטופות במגבות והן אוכלות אבטיח ובמבה ולוגמות פורמולה.  
בשעה שמונה סגרו את הבריכה והתקפלנו. השמים החלו מתקדרים כך שהתזמון היה מוצלח. את יעלי הורדנו בבית ופנינו לחזור אלינו הביתה. בדרך עצרנו ברחוב צדדי להביט בעדר איילות שטייל בשכונה, דילג מעל גדרות ולעס משיחים נבחרים. אז גם נפתחו ארובות השמים וסופה מהירה הרטיבה את כל הסביבה בתוך דקות. 
עכשיו אני יושב בחדר שלכן חמודות שלי. אתן אחרי אמבטיות מהירות שעשיתי לכן, מנסות להרדם עם בקבוק בפה. כמה חמודות וכמה יפות אתן, מתוקות של אבא. 
:)
אוהב כל כך,
אבא גיאגיא 

יום שישי, 27 במאי 2011

מופע הקרקס של הילי

מעשה שהיה, כך היה. לעת ערב שבתי מהעבודה, האכלתי את הקטנות ביוגורט בעזרת יפעת, עשיתי להן אמבטיה והרדמתי אותן. כשעה לאחר מכן, כמדי ערב, הוצאתי את מרץ לטיול. במחצית הסיבוב יפעת התקשרה להודיע שאחת הבנות בוכה ושאעלה מלמטה לטפל בה שכן היא מקלחת את הילי. מאחר שהייתי מחוץ לבית ודי רחוק ממנו ביקשתי שהיא תטפל במקרה הדחוף ותתן בקבוק לקטנה הבוכיה. 
כשנכנסתי הביתה לאחר כעשר דקות לא שמעתי אף תינוקת בוכה, רק את הילי משתוללת בחדר שלה. כשעליתי לקומה השניה גיליתי מה קורה. כליל ישבה בחיק יפעת והתבוננה בהילי וחיוך גדול מרוח על פניה. הילי מצידה הדגימה לכליל גלגולים לפנים על המזרון שלה אשר נלקח ממיטתה והונח על הרצפה. בקיצור, הילי עשתה הצגות לקטנה, היתה מתגלגלת לפנים ומשמיעה קולות מצחיקים וכליל היתה מתפקעת מצחוק.
נחמד ומחמם לבב? בהחלט.
מתאים לשעה רבע לעשר בלילה? לא ממש. 
לפיכך נטלתי את כליל לאחר מספר דקות נוספות של שעשוע מופגן והחזרתי אותה למיטה עם בקבוק. הקטנה פיהקה פיהוק קולני והתמסרה למיטה. עכשיו אני יושב לידה והיא מנסה להרדם עם הבקבוק הפה. 

לילה טוב ילדה אהובה שלי :)
אני אוהב אותך כל כך,
אבא גיאגיא

חג שמח, חג שמח

בסוף השבוע האחרון חגגנו כל המשפחה שני חגים בבת אחת. מסתבר שהמרכז הקהילתי היהודי המקומי החליט לאחד את חגיגות יום העצמאות ה-63 למדינת ישראל עם חגיגת ל״ג בעומר. וכך בין שתיים לשש הוכרזה פעילות כחול לבן באופיה עם במה קטנה ודוכנים ומיד לאחר מכן... מדורה. ההתרחשות הראשונה נחלקה בין אירועים בתוך מבנה הג׳יי.סי.סי. לבין אירועים מחוצה לו על הדשא. 
הגענו כולנו לאירוע בשעה חמש לערך. ההמולה האדירה, ההמונים והרעש היו הרבה מכבר לכוחותיה של אור שפרצה בבכי עז שלא ניתן היה להרגיע כל עוד היינו קרובים מדי לזירת הפעילות. הבעיה היתה שבעוד שבתוך המבנה היה קריר ושקט יחסית הרי שעיקר העניין היה בחוץ. 
וכך אור בכתה בעוז, כליל רק לסירוגין, ואילו הילי עסקה בהפעלות שונות כמו ציורים והדבקות בדוכן של חב״ד (מישהו זקוק לקופת צדקה בצורה של גליל קטן?)
בשש לערך התקפלה החגיגה ובתהלוכה הקיפו כולם את הבניין לעבר חלקו האחורי שם הדליקו מדורה גדולה, אם כי סטרילית משהו (מוקפת סרט בטחון ובתוך מיכל מתכת ענקי ליתר בטחון). הצטרפנו כרבע שעה לאחר מכן, אחרי שהילי גמרה ללעוס את משולש הפיצה שלה (כשר, תודה ששאלתם). 
המדורה היתה מעניינת במידה עבור הילי, ולא מעניינת כלל לקטנות. וכך ביליתי את השעה שלאחר מכן משחק עם הילי בגן השעשועים ליד, בעוד יפעת הסתובבה עם הבנות וניסתה להרגיע אותן. כשתפוחי האדמה שבמדורה היו מוכנים התקפלו רוב הילדים מגן המשחקים ולבסוף גם אנחנו. הילי לא ממש התעניינה בתפוחי האדמה אז שבנו הביתה למקלחות זריזות שכן ג׳וש החבר של אבא היה בדרך לביקור חטוף (ג׳וש היה שותף שלי בדירה בתל-אביב לפני קרוב לעשרים שנה. הוא חי בניו-יורק וביקר בוושינגטון לכבוד וועידת אייפאק). 
וכך תם אחר צהריים סוער ביותר, מתיש ומאד לא ברור עבור הבנות. תהליך ההרדמה עצמו היה קשה ואתן הדגמתן לג׳וש יפה מאד כיצד בכי מסונכרן עובד לפני השינה. נרשמה התפעלות ברורה ביציעים :)

אותו לילה ישנתן מצוין ולא התעוררתם אפילו פעם אחת עד שבע בבוקר. 
אהמממ, האם זה אומר שהתשה משמעותית היא האסטרטגיה הדרושה על מנת לזכות בשנת לילה רצופה?
מעניין!

בכל מקרה חג שמח (כפול שתיים) בנות אהובות שלי. 
אוהב כל כך,

אבא גיאגיא 

יום חמישי, 26 במאי 2011

על הספה

אני שמח לדווח שהבנות גדלות יפה. אמש שבתי הביתה מעוד יום עמל במשרד ומצאתי אותן ישובות על הספה, האחת על יד השניה, כשהן מוקפות צעצועים ומריה משגיחה עליהן מקרוב לוודא שהן לא תיפולנה. הבנות מצידן נראו מאד רציניות כשהן משקיעות אנרגיה שווה בישיבה עצמה מחד (עדיין לא יציבה ומתנדנדת) ובמגוון הצעצועים מאידך. רק כדי להוסיף סיבוכיות מה הטלוויזיה היתה פתוחה ברקע בערוץ ספראוט ותכנית לפעוטות משכה את תשומת ליבן מדי פעם.
אין ספק שהדור הצעיר אלוף במולטי-טאסקינג. רק לא ידעתי באיזה גיל צעיר מתחיל התרגול...
:)

אוהב אתכן כל כך,
אבא גיאגיא

יום שני, 23 במאי 2011

כמה טעים פער הדורות

אין ספק שפער הדורות הוא עובדה קיימת ולא תיאוריה מעורפלת. הצוציקיות בקושי בנות שבעה חודשים וכבר מתענגות על פירות ים, ואילו אני לפני אמצע שנות העשרים לחיי לא חלמתי בכלל לטעום משיקוצים טעימים שכאלו... 
מעשה שהיה כך היה: 
אתמול בצהריים (יום א׳) יצאו יפעת והילי מחדר הכושר ונזכרו שלא רק שהן רעבות (השעה היתה קרוב לאחת בצהריים) אלא גם שמסעדה אסייתית חדשה נפתחה ממש מול חדר הכושר. שיחת טלפון זריזה מולי הבהירה להן שלא אכפת לי גם מעט קונג-פאו צ׳יקן ומעט ספייסי טונה סושי. וכך עברו יפעת והילי במסעדה והזמינו טייק אווי. יפעת בחרה מנה של ברוקולי וצדפות לעצמה ויחד עם האגרול והאורז היתה לנו ארוחה מלאה.
כשהגיעו הגבירות הביתה התיישבנו לאכול. אור שהריחה את האוכל דרשה בתוקף להשתתף ולפיכך הושיבה אותה יפעת בחיקה ונתנה לה לטעום מעט מהצדפות מסוג קוקי סאן ז׳אק (scallops).
הקטנה מצידה טעמה בהיסוס, לעסה בארבע השיניים שלה ומצמצה שפתיים בקול כאומרת ׳טעים׳. 
וכך ישבה אור בחיק יפעת ובלסה צדפות להנאתה. לאחר כרבע שעה החלטתי שזה לא עסק והבאתי את כליל אל השולחן כשהיא יושבת על ברכיי. כליל אף היא טעמה ולעסה מעט צדפה בחניכיים - עוד לא בקעו לה השיניים - והביעה דעה נחרצת: ׳טעים׳ ומיד ביקשה עוד.  
וכך ישבו שתי הגבירות הצעירות בחיק של אבא ואמא ולעסו צדפות בתיאבון רב. 
חמודות הקטנות - ובעלות תיאבון בריא.
 :)

אוהב אתכן כל כך,
אבא גיאגיא

יום שבת, 21 במאי 2011

השעות הקטנות של הלילה

השעות הקטנות של הלילה הפכו באופן מפתיע לזמן קבוע עבורי למחשבה. מדי לילה בערך בארבע או בחמש בבוקר אחת הקטנות מתעוררת ומעירה את אחותה ואותי. אני כבר רגיל לזנק מהמיטה, לרדת במדרגות למקרר למטה, ליטול את בקבוקי הפורמולה ולהביא להן לאכול. משם זה כבר עניין של 15-20 דקות עד שהקטנות נרדמות שוב ואני יכול לחזור למיטה. בתחילה עוד הייתי בודק אימיילים או קורא עיתון באיי-פאד, אבל מהר מאד גיליתי שאני לא מצליח להרדם אם המוח שלי עסוק בלעבד מידע חדש. וכך, בזמן שהקטנות אוכלות לקראת שינה אני יושב בשקט וחושב. 
על מה אני חושב?
שאלה טובה. על כל מיני דברים. על החיים, על העבודה, על העתיד ועל העבר. 
הבית עצמו שקט וחשוך והאור הקטן בחדר של הבנות יחד עם המהומי שביעות הרצון שלהן בזמן שהן אוכלות משרים אווירה מרגיעה. 

בוקר טוב בנות אהובות שלי, מקווה שישנתן טוב. 
אוהב כל-כך,
אבא גיאגיא 

יום שלישי, 17 במאי 2011

ביד חזקה ובזרוע בוטחת

שהחיינו והגיענו לזמן הזה. אמן. 
:)
אז זהו שמהיום שתי הצוציקיות אוחזות בבקבוק ביד חזקה ובזרוע נטויה, בלי להתבלבל ובלי טעויות. 
חודשים ארוכים הייתי מארגן להן קונסטרוקציות שונות ומשונות שיחזיקו את הבקבוק עבורן החל מערימות של שמיכות בבאונסרים במשך לילות ארוכים בחודשים הראשונים וכלה במבנים מורכבים במיטות שלהן שתמכו בבקבוק בזווית הנכונה ובכיוון הנכון על מנת לאפשר הרדמות אופטימלית. 
החל מהערב לופתות שתיהן, אור וכליל, את הבקבוק ביד בוטחת עת הן לוגמות את הפורמולה וממריאות על כנפי השינה לעבר ההרדמות המיוחלת על ידי שלושתינו. 
:)
לילה טוב מתוקות שלי.
אוהב כל-כך,
אבא גיאגיא 

יום שני, 16 במאי 2011

החיוך מתמלא

היום החליטה אור כי חיוך ראוי דורש פה מלא שיניים. וכך בשקט בשקט בלי לעדכן אף אחד בתכניות הפציעו להן עתה שתי שיניים חמודות במרכז הפה מהשפה העליונה על מנת להצטרף לצמד השיניים שבקעו זה מכבר מלמטה. אנו עדיין בשלבים הראשונים של צמיחת החותכות ונדווח על ההתקדמות בהתמדה. 
כליל מצידה מוסרת: ׳אמשיך לחייך בפה מלא חניכיים לבינתיים. תודה שהתעניינתם.׳
:)

אוהב מאד,
אבא גיאגיא 

יום ראשון, 15 במאי 2011

טקסי השינה

עם חלוף הזמן והיתרבות הערבים יכולתי להבחין בתבנית התנהגותית של הבנות לקראת השינה. מסתבר כי כל אחת מהן פיתחה הרגלים יחודיים לה, אפילו טקסים, לפני ההרדמות. 
כליל כדרכה רגועה יותר ובדרך כלל לאחר האמבטיה היא עייפה למדי ופשוט נרדמת על הבקבוק. יחד עם זאת לעיתים אין ברירה והיא דורשת להרדם בידיים של אבא לשירת ׳נומי נומי׳. ביומיים שלושה האחרונים היא הוסיפה שרבוב לשון חמוד על מנת להבטיח חמידות יתר :)
אור מצידה מנהלת טקסים הרבה יותר רציניים שהמשמעותיים בינהם כוללים בעיטות תיפוף נמרצות במזרון, סיבוב הראש ימינה ושמאלה, השמעת נהמות גרוניות ממושכות ואפילו פליטת זעקות קרב מדי פעם. ברצינות. :)

מה שלא תהיה הדרך המועדפת עליכן להרדם מתוקות שלי, רק תדעו שאני כל כך אוהב אתכן!

אבא גיאגיא 

יום רביעי, 11 במאי 2011

יאללה לאמבטיה

אור מגלה לאחרונה יחסים אמביוולנטים לאמבטיה. מחד היא מפחדת ממנה מעט ולעיתים פורצת בבכי כשהיא במים. מאידך, היום הדגימה הקטנה תושיה מרשימה וכשהבינה שאני מכין אותה לאמבטיה ניסתה להוריד בעצמה את הבגד התחתון אותו לבשה. בלי לחשוב יותר מדי תפסה הקטנה בבגד וניסתה למשוך אותו מעליה תוך חיוך ממזרי. אבוי, מכיון שהתיקתקים היו סגורים עדיין לא צלח המאמץ בידיה. חבל. 
סחתיין עליך צוציקית. רק בת שבעה חודשים וכבר מתקדמת כל כך. 
:)
לילה טוב מתוקה של אבא. 

אבא גיאגיא 

יום חמישי, 5 במאי 2011

לילה ראשון, מיטה שניה

גדלו הקטנות. מחר הן בנות שבעה חודשים. עד אתמול בלילה חלקו הקטנות מיטת תינוק אחת והיו חברות טובות. בינתיים גדלו, התארכו וצמחו ולאט לאט מצאנו את עצמנו מתמרנים אותן במיטה למצבים שיאפשרו להן לישון בנוחות בלי לפגוע ביד או רגל שכנה. האתגר לשמור על שלום בית במיטה הפך קשה מלילה ללילה. זו מושיטה יד ואוחזת ברגל של אחותה. השניה מצידה בועטת ביד סוררת.
לבסוף החלטנו שהפתרון הוא מיטת תינוק שניה. ואכן בסופשבוע האחרון רכשה יפעת באיקאה מיטת תינוק חדשה ורודה, זהה למיטה הראשונה, ואני הרכבתי אותה. 
הלילה מתרחש ניסוי הכלים הראשון. כשהשכבנו אותן לישון, אור במיטה המקורית וכליל בחדשה, קיוויתי שאולי אזכה ללילה שלם של שקט עכשיו כשלכל אחת יש מספיק שטח מחייה. 
השעה עכשיו ארבע בבוקר והקטנות מסיימות האכלה... לא הצליח לי :)

לילה טוב מתוקות של אבא. 
אוהב אתכן כל כך,
אבא גיאגיא 

יום שני, 2 במאי 2011

הקסדה מכה שנית

מצב עור הפנים של אור לא ממש השתפר. לאחר הטיול בגן החיות והסימנים האדומים הקשים על הפנים החמודים שלה החלטנו לחכות כמה ימים עד שהעור יחלים ממה שנראה כמו כוויות קלות ורק אז להלביש לה שוב את הקסדה. חמישה ימים אחר כך נראה היה שאפשר להחזיר את הקסדה למקום. 
יומיים מאוחר יותר ועור הפנים של אור שוב אדום ומודלק. מסכנה הקטנה. 
הבוקר תיקח אותה יפעת לרופאה לביקורת. נראה מה תאמר הרופאה. 
אני ממש מקווה שהקטנה תהיה בסדר. 

אוהב כל כל,
אבא גיאגיא

יום שלישי, 26 באפריל 2011

אבא?

לילה קשה עבר על כוחותינו עם שתי השכמות של הצוציקיות ואחת של הילי.
לישון? לא ממש
אבל יתכן שהזיתי מהגיגי לבי אך דומני ששמעתי את כליל קוראת ל׳אבא׳ באחת ההשכמות.
מאידך גיסא כל הלילה הזה מעט מעורפל עבורי...

בוקר טוב מתוקות שלי,
אבא גיאגיא

יום שני, 25 באפריל 2011

המילה הראשונה של כליל

טוב הרבה הפתעות כבר לא יהיו כאן. נדמה כי גם המילה הראשונה של כליל היתה ׳אמא׳. 
אתמול במסגרת הסיור בגן-החיות כליל רטנה למדי ודרשה הרבה תשומת לב. משנדמה היה לקטנה כי היא לא זוכה לתשומת הלב הראויה מאמא שלה היא החלה רוטנת בקול רם אף יותר ולי היה נדמה מדי פעם שאני שומע אותה אומרת את המילה ׳אמא׳ 
EMMA
נראה כי כל הבנות שלי בוחרות באמא כמילה הראשונה שלהן. מעניין אם כמו הילי גם הן תתחלנה לקרוא לי ׳גיא׳ במקום ׳אבא׳ משום שזה יהיה להן פשוט יותר. 

יש לי סבלנות מתוקות שלי. 
אוהב כל-כך,
אבא גיאגיא

ביקור ראשון בגן-החיות

האביב פרץ במלוא עוזו אתמול ובטמפרטורות של כ-30 מעלות לקחנו את הבנות ליום טיול. 
התחלנו בגן החיות של די.סי. שם בילינו מספר שעות. ראוי לציין כי המתכנן של גן החיות הזה זוכה לביקורת קשה בכל ביקור שכזה. למה, אבל למה למקם מקום שכזה שיותר מחצי המבקרים בו הם ילדים על גבעה תלולה?! למה כמעט כל ביקור כזה נגמר בתחתית הגבעה ואז הדרך אל האוטו מרגישה כמו כיבוש הקסטל?
בכל מקרה הילי נהנתה ביותר מהחיות וביחוד מדב הפנדה, מהפיל, מהקופים ומהיונקים הקטנים. לקטנות שום דבר מכל זה לא הזיז. כליל התלוננה רוב היום ואילו אור, קסדה והכל, פשוט נהנתה מהאוויר הצח והסביבה החדשה. 
בארבע וחצי חזרנו לאוטו, כשבאופק סופת גשם משתוללת. הרשויות הכריזו גם על התרעת טורנדו. למזלנו כל הגשם והברדק היכו צפונית לנו כך שאנו נותרנו יבשים בעוד רוקוויל אליה נסענו חזרה היתה ספוגת מים. שם התיישבנו לאכול ב׳מסעדת הבית׳ שלנו
Againn
היה טעים ונחמד. כשהתיישבנו בשעה חמש כמעט ולא היה איש. הבנות שהיו רעבות מצצו לחם (חוויה ראשונה עבורן. אירוני משהו בהתחשב שעכשיו פסח...). לאחר מכן, ישבו הבנות עלינו ונהנו מהחיים באופן כללי. אור מצידה הביעה עניין כולל במסעדה ובמה שעל השולחן וניסתה לאכול או לפחות לטעום מכל מה שעליו כולל עגבניה, חסה, לחמניה, מזלג ואפילו את הצלחת. מזל שעצרנו בעדה טרם גילתה שהשיניים החדשות שלה לא ממש נועדו לנגוס בחרסינה...

אחרי המסעדה קפצנו לג׳לטריה חדשה בסביבה ששמה
Melt.
שם טעמנו מכל טוב המקרר. כליל נמנמה קשות ואילו אור ניסתה גלידות שונות, אם כי ניכר היה שהקור לא ממש מצא חן בעיניה. משם מיהרנו הביתה למקלחות ושינה. אז חיכתה לנו הפתעה לא נעימה במיוחד. כשהסרנו לאור את הקסדה גילינו סימני פריחה אדומים על עורה בחלק מהמקומות בהן היתה הקסדה הדוקה. מסתבר שהקטנה סבלה קשות מהחום ומהזיעה ופיתחה תגובה לא טובה בעור. מאידך הקשוחה הקטנה לא הוציאה ציוץ בנושא כל היום, לא רטנה ולא ניסתה לגרד או למשוך את הקסדה. מדהים. עכשיו 24 שעות אחרי שהסרנו את הקסדה העור של אור עדיין מגורה והיא תעבור לילה שני בלי הקסדה. לא טוב אבל כורח המציאות.

אז זהו. מסע כומתה ראשון הסתיים. לילה טוב מתוקות של אבא. 
אוהב אתכן כל כך,
אבא גיאגיא 




יום שישי, 22 באפריל 2011

הילדה הצחקנית

כן זו האמת לאשורה, כליל היא ילדה צחקנית. כל חיוך קטן לעברה, כל מבט אוהב, מיד נענים בחיוך בפה פתוח לרווחה. כמו מוכנה היא בכל רגע לפרוץ בצחוק מתגלגל. במיוחד אוהבת הקטנה את המראה. לפני העליה במדרגות אני תמיד נעמד עימה על הידיים מול המראה ומחייך אליה במראה. כליל מצידה מסתכלת בדמותה הנשקפת במראה באושר צרוף, ואז מרימה מבט אל אבא שבמראה ומתחילה לצחוק בשמחה. לפעמים היא אפילו מביטה הצידה אלי בתדהמה, לא מבינה איך אני נמצא בשני מקומות בעת ובעונה אחת. מצחיקה הצוציקית הקטנה שלי. ושמחה. 

לילה טוב מתוקה שלי. 
אני מאד אוהב אותך,
אבא גיאגיא

נערת קסדה

אור קיבלה לאחרונה קסדה חדשה.
מסתבר שהגולגולת שלה לא לחלוטין סימטרית וקוטר אחד גדול ב- 1.6 ס"מ מהשני.
הקסדה תדאג לצמיחה סימטרית ותישאר על ראשה לכ- 3-6 חודשים, למשך כ- 23 שעות ביום.
בינתיים נראה שהקטנה מקבלת את השינוי בהבנה.

חמודה של אבא
:)

אוהב אותך כל-כך,

אבא גיאגיא

יום חמישי, 21 באפריל 2011

במקרה של אזעקת סדר פסח תישמענה צפירות עולות ויורדות

אז תם ונשלם סדר פסח ראשון לקטנות. הפעם ארחנו אצלנו את משפחת פינטו ואת משפחת קאולי. סך הכל שישה מבוגרים ותשעה ילדים. עבור הילי היווה האירוע שמחה גדולה. עבור הקטנות היתה פה שבירת שגרה עצבנית לגמרי. 
מה אומר? לא צפיתי את גודל ההלם. 
הקטנות מצידן הפעילו תרגולת אזעקת אמת והתניעו את צופרי החירום במלוא העוצמה כשהן משמיעות סירנות עולות ויורדות לחוד ובזוגות. בקיצור חגיגה. 
למען האמת הצרופה לא כל הסדר חלף כך. בחלקו הראשון נהנו הקטנות מתשומת הלב הרבה ושיחקו כסאות מוזיקליים כשהן מדלגות מחיק אחד למשנהו. 
הסוף היה מעט יותר מתוח. 
בסופו של יום עלינו איתן יפעת ואני יחדיו אל החדר שלהן להחליף להן את השמלות החמודות שלהן שהיו ספוגות מרק עוף בפיג׳מה נקיה והשכבנו אותן לישון. 

חג שמח מתוקות של אבא. 
אני כל-כך אוהב אתכן. 
אבא גיאגיא 



יום שני, 18 באפריל 2011

משפט הקופים

בחדר של הקטנות תלויות על הקיר שתי תמונות חמודות שמראות כל אחת שלושה קופים. 
אחת התמונות משמשת לטקס ההשכבה הלילית. בתמונה יש שלושה קופים ותוכי אחד. וכך אחרי האמבטיה וההחלפה לבגדים נקיים אני מרים כל זאטוטה אל מול התמונה הימנית מודיע שהגיע הזמן למשפט הקופים ומצביע על שוכני התמונה תוך שאני אומר: ״קוף. קוף. קוף. תוכי.״ הבנות מתחילות להתרגל להרגל המשונה של אבא שלהן ומעמידות פנים שהן 
מתבוננות בעיון בתמונה. אני מניח שהן מקוות יום אחד להבין את השגיונות של אביהן. 

:)

אבא גיאגיא

יום ראשון, 17 באפריל 2011

מילה ראשונה יוצאת לאור? 

'אמש נדמה לי כי אור אמרה את המילה הראשונה שלה ׳אמא.
AMA
לעת ערב רחצתי את הקטנות והשכבתי אותן במיטה. הילי היתה איתי בחדר של התאומות ושיחקה באייפד. יפעת נכנסה קצרות לחדר לעדכן שהיא הולכת להרקדה, איחלה לילה טוב זריז ויצאה מהחדר.  
אור עקבה אחריה בעיניים וכשראתה שהיא לא זוכה לתשומת הלב הראויה לה לדעתה החלה מוחה במלמולי תינוקות. מבין כלל המלמולים נדמה היה לי שקלטתי את המילה ׳אמא׳. 
AMA
מיד קראתי ליפעת לשוב לחדר, אחרי הכל אור הרוויחה את תשומת הלב האמהית ביושר :)
עכשיו נותר רק רק להמתין לשחזור המאורע. 

ובינתיים לילה טוב מתוקות של אבא,

אבא גיאגיא