אבא?

לילה קשה עבר על כוחותינו עם שתי השכמות של הצוציקיות ואחת של הילי.
לישון? לא ממש
אבל יתכן שהזיתי מהגיגי לבי אך דומני ששמעתי את כליל קוראת ל׳אבא׳ באחת ההשכמות.
מאידך גיסא כל הלילה הזה מעט מעורפל עבורי...

בוקר טוב מתוקות שלי,
אבא גיאגיא

המילה הראשונה של כליל

טוב הרבה הפתעות כבר לא יהיו כאן. נדמה כי גם המילה הראשונה של כליל היתה ׳אמא׳. 
אתמול במסגרת הסיור בגן-החיות כליל רטנה למדי ודרשה הרבה תשומת לב. משנדמה היה לקטנה כי היא לא זוכה לתשומת הלב הראויה מאמא שלה היא החלה רוטנת בקול רם אף יותר ולי היה נדמה מדי פעם שאני שומע אותה אומרת את המילה ׳אמא׳ 
EMMA
נראה כי כל הבנות שלי בוחרות באמא כמילה הראשונה שלהן. מעניין אם כמו הילי גם הן תתחלנה לקרוא לי ׳גיא׳ במקום ׳אבא׳ משום שזה יהיה להן פשוט יותר. 

יש לי סבלנות מתוקות שלי. 
אוהב כל-כך,
אבא גיאגיא

ביקור ראשון בגן-החיות

האביב פרץ במלוא עוזו אתמול ובטמפרטורות של כ-30 מעלות לקחנו את הבנות ליום טיול. 
התחלנו בגן החיות של די.סי. שם בילינו מספר שעות. ראוי לציין כי המתכנן של גן החיות הזה זוכה לביקורת קשה בכל ביקור שכזה. למה, אבל למה למקם מקום שכזה שיותר מחצי המבקרים בו הם ילדים על גבעה תלולה?! למה כמעט כל ביקור כזה נגמר בתחתית הגבעה ואז הדרך אל האוטו מרגישה כמו כיבוש הקסטל?
בכל מקרה הילי נהנתה ביותר מהחיות וביחוד מדב הפנדה, מהפיל, מהקופים ומהיונקים הקטנים. לקטנות שום דבר מכל זה לא הזיז. כליל התלוננה רוב היום ואילו אור, קסדה והכל, פשוט נהנתה מהאוויר הצח והסביבה החדשה. 
בארבע וחצי חזרנו לאוטו, כשבאופק סופת גשם משתוללת. הרשויות הכריזו גם על התרעת טורנדו. למזלנו כל הגשם והברדק היכו צפונית לנו כך שאנו נותרנו יבשים בעוד רוקוויל אליה נסענו חזרה היתה ספוגת מים. שם התיישבנו לאכול ב׳מסעדת הבית׳ שלנו
Againn
היה טעים ונחמד. כשהתיישבנו בשעה חמש כמעט ולא היה איש. הבנות שהיו רעבות מצצו לחם (חוויה ראשונה עבורן. אירוני משהו בהתחשב שעכשיו פסח...). לאחר מכן, ישבו הבנות עלינו ונהנו מהחיים באופן כללי. אור מצידה הביעה עניין כולל במסעדה ובמה שעל השולחן וניסתה לאכול או לפחות לטעום מכל מה שעליו כולל עגבניה, חסה, לחמניה, מזלג ואפילו את הצלחת. מזל שעצרנו בעדה טרם גילתה שהשיניים החדשות שלה לא ממש נועדו לנגוס בחרסינה...

אחרי המסעדה קפצנו לג׳לטריה חדשה בסביבה ששמה
Melt.
שם טעמנו מכל טוב המקרר. כליל נמנמה קשות ואילו אור ניסתה גלידות שונות, אם כי ניכר היה שהקור לא ממש מצא חן בעיניה. משם מיהרנו הביתה למקלחות ושינה. אז חיכתה לנו הפתעה לא נעימה במיוחד. כשהסרנו לאור את הקסדה גילינו סימני פריחה אדומים על עורה בחלק מהמקומות בהן היתה הקסדה הדוקה. מסתבר שהקטנה סבלה קשות מהחום ומהזיעה ופיתחה תגובה לא טובה בעור. מאידך הקשוחה הקטנה לא הוציאה ציוץ בנושא כל היום, לא רטנה ולא ניסתה לגרד או למשוך את הקסדה. מדהים. עכשיו 24 שעות אחרי שהסרנו את הקסדה העור של אור עדיין מגורה והיא תעבור לילה שני בלי הקסדה. לא טוב אבל כורח המציאות.

אז זהו. מסע כומתה ראשון הסתיים. לילה טוב מתוקות של אבא. 
אוהב אתכן כל כך,
אבא גיאגיא 

הילדה הצחקנית

כן זו האמת לאשורה, כליל היא ילדה צחקנית. כל חיוך קטן לעברה, כל מבט אוהב, מיד נענים בחיוך בפה פתוח לרווחה. כמו מוכנה היא בכל רגע לפרוץ בצחוק מתגלגל. במיוחד אוהבת הקטנה את המראה. לפני העליה במדרגות אני תמיד נעמד עימה על הידיים מול המראה ומחייך אליה במראה. כליל מצידה מסתכלת בדמותה הנשקפת במראה באושר צרוף, ואז מרימה מבט אל אבא שבמראה ומתחילה לצחוק בשמחה. לפעמים היא אפילו מביטה הצידה אלי בתדהמה, לא מבינה איך אני נמצא בשני מקומות בעת ובעונה אחת. מצחיקה הצוציקית הקטנה שלי. ושמחה. 

לילה טוב מתוקה שלי. 

אני מאד אוהב אותך,

אבא גיאגיא

נערת קסדה

אור קיבלה לאחרונה קסדה חדשה.
מסתבר שהגולגולת שלה לא לחלוטין סימטרית וקוטר אחד גדול ב- 1.6 ס"מ מהשני.

הקסדה תדאג לצמיחה סימטרית ותישאר על ראשה לכ- 3-6 חודשים, למשך כ- 23 שעות ביום.

בינתיים נראה שהקטנה מקבלת את השינוי בהבנה.

חמודה של אבא

:)

אוהב אותך כל-כך,

אבא גיאגיא

במקרה של אזעקת סדר פסח תישמענה צפירות עולות ויורדות

אז תם ונשלם סדר פסח ראשון לקטנות. הפעם ארחנו אצלנו את משפחת פינטו ואת משפחת קאולי. סך הכל שישה מבוגרים ותשעה ילדים. עבור הילי היווה האירוע שמחה גדולה. עבור הקטנות היתה פה שבירת שגרה עצבנית לגמרי. 

מה אומר? לא צפיתי את גודל ההלם. 

הקטנות מצידן הפעילו תרגולת אזעקת אמת והתניעו את צופרי החירום במלוא העוצמה כשהן משמיעות סירנות עולות ויורדות לחוד ובזוגות. בקיצור חגיגה. 

למען האמת הצרופה לא כל הסדר חלף כך. בחלקו הראשון נהנו הקטנות מתשומת הלב הרבה ושיחקו כסאות מוזיקליים כשהן מדלגות מחיק אחד למשנהו. 

הסוף היה מעט יותר מתוח. 

בסופו של יום עלינו איתן יפעת ואני יחדיו אל החדר שלהן להחליף להן את השמלות החמודות שלהן שהיו ספוגות מרק עוף בפיג׳מה נקיה והשכבנו אותן לישון. 

חג שמח מתוקות של אבא. 

אני כל-כך אוהב אתכן. 

אבא גיאגיא 

משפט הקופים

בחדר של הקטנות תלויות על הקיר שתי תמונות חמודות שמראות כל אחת שלושה קופים. 

אחת התמונות משמשת לטקס ההשכבה הלילית. בתמונה יש שלושה קופים ותוכי אחד. וכך אחרי האמבטיה וההחלפה לבגדים נקיים אני מרים כל זאטוטה אל מול התמונה הימנית מודיע שהגיע הזמן למשפט הקופים ומצביע על שוכני התמונה תוך שאני אומר: ״קוף. קוף. קוף. תוכי.״ הבנות מתחילות להתרגל להרגל המשונה של אבא שלהן ומעמידות פנים שהן 

מתבוננות בעיון בתמונה. אני מניח שהן מקוות יום אחד להבין את השגיונות של אביהן. 

:)

אבא גיאגיא

מילה ראשונה יוצאת לאור?

'אמש נדמה לי כי אור אמרה את המילה הראשונה שלה ׳אמא.

AMA

לעת ערב רחצתי את הקטנות והשכבתי אותן במיטה. הילי היתה איתי בחדר של התאומות ושיחקה באייפד. יפעת נכנסה קצרות לחדר לעדכן שהיא הולכת להרקדה, איחלה לילה טוב זריז ויצאה מהחדר.  

אור עקבה אחריה בעיניים וכשראתה שהיא לא זוכה לתשומת הלב הראויה לה לדעתה החלה מוחה במלמולי תינוקות. מבין כלל המלמולים נדמה היה לי שקלטתי את המילה ׳אמא׳. 

AMA

מיד קראתי ליפעת לשוב לחדר, אחרי הכל אור הרוויחה את תשומת הלב האמהית ביושר :)

עכשיו נותר רק רק להמתין לשחזור המאורע. 

ובינתיים לילה טוב מתוקות של אבא,

אבא גיאגיא

אור מוציאה שן שניה, כליל מוחה

אכן כן, נדמה כי לאור בוער לאכול סטייקים וכך עוד לא גמרה להתרומם השן הראשונה שלה וכבר השן השניה מבצבצת לה. אור מצידה לא מתלוננת, רק מחייכת לכולם. 

מאידך כליל אינה מרוצה כבר כמה לילות. וכך חזרתי לשלב השלוש-ארבע השכמות בלילה. 

המפתיע הוא שאור ישנה בשלווה בעיקרון למרות המצב השינני ואילו כליל מתניעה מנועים ומפעילה סירנות כל הלילה. אתמול ההשכמות שלי כללו את השעות שתיים, ארבע וחצי וחמש וחצי. מכיון שהשעון המעורר מכוון היה לשש בבוקר לא הספקתי לחזור לישון לפני שכליל התניעה סירנות שוב בחמש וחמישים בבוקר. וכך קמתי מהמיטה, עיניי טרוטות ונטלתי את הקטנה איתי למטה לשתות אספרסו זריז. זאת אומרת אני שתיתי והיא הביטה בי בעניין. נקווה שהלילה יהיה רגוע יותר. 

אוהב אתכן קטנות שלי אבל בחייכן תנו לאבא לישון קצת, מה אתן אומרות?

אבא גיאגיא

כליל מפתחת הרגל משעשע

ערב ערב לפני האמבטיה כליל ואני פיתחנו טקס קבוע.

אני לוקח אותה על הידיים מדגדג ומצחיק אותה (הילדה פשוט אוהבת לצחוק), בדרך לחדר של הבנות עוצר מול המראה שם היא מחייכת וצוחקת אל אבא שנשקף במראה, מסובבת את הראש אלי ושוב מחייכתאלי  וצוחקת בתדהמה ברורה - איך יתכן שאני נמצא בשני מקומות היא עוד לא פיענחה (אור פחות מוטרדת מהסוגיה - היא פשוט שמחה לחייך לאבא איפה שהוא לא יהיה).

אז אנחנו עולים במדרגות, מגיעים לחדר של הקטנות, מכינית את הבגדים הנקיים ללבוש אחרי האמבטיה וממלאים בה מים. בשלב הזה אני מניח את כליל על משטח ההחתלה, מסיר את חליפת התינוקות שלה, מדגדג אותה עוד קצת בשביל המצב רוח, ומוריד לה את החיתול. כליל מחכה בסבלנות רבה במשך כל התהליך, ורק בסופו כשהיא בטוחה שהורדתי לה את החיתול היא פונה לקיים את הטקס היומי.

היא מטילה מים.

על משטח ההחתלה, עלי ועליה. לא משנה מה אעשה, היא תמתין להזדמנות הראויה על מנת להשיג מקסימום אפקט ותשתין תוך כדי חיוך ממזרי. ניסיתי לתחמן אותה - לפתוח את החיתול ולסגור אותו מיד כדי שהתהליך יקרה במקום הראוי לו - דהיינו באיזור הספיגה. הצחקתי לה את הגרביים - היא מיד תפסה מה אני מנסה לעשות, חיכתה בסבלנות שאגמור עם המשחקים המטופשים שלי, אוריד לה את החיתול כמו שצריך ורק אז כשהיא בטוחה שהוא יכולה להשיג מקסימום הרטבה היא מטילה מימיה בשמחה ניכרת. אחרי שבוע של הרטבות אני נשברתי - הצוציקית ניצחה.

מזל שלה שאני כל כך אוהב אותה ואת אחותה.

:)

אבא גיאגיא