בסוף השבוע האחרון חגגנו כל המשפחה שני חגים בבת אחת. מסתבר שהמרכז הקהילתי היהודי המקומי החליט לאחד את חגיגות יום העצמאות ה-63 למדינת ישראל עם חגיגת ל״ג בעומר. וכך בין שתיים לשש הוכרזה פעילות כחול לבן באופיה עם במה קטנה ודוכנים ומיד לאחר מכן... מדורה. ההתרחשות הראשונה נחלקה בין אירועים בתוך מבנה הג׳יי.סי.סי. לבין אירועים מחוצה לו על הדשא.
הגענו כולנו לאירוע בשעה חמש לערך. ההמולה האדירה, ההמונים והרעש היו הרבה מכבר לכוחותיה של אור שפרצה בבכי עז שלא ניתן היה להרגיע כל עוד היינו קרובים מדי לזירת הפעילות. הבעיה היתה שבעוד שבתוך המבנה היה קריר ושקט יחסית הרי שעיקר העניין היה בחוץ.
וכך אור בכתה בעוז, כליל רק לסירוגין, ואילו הילי עסקה בהפעלות שונות כמו ציורים והדבקות בדוכן של חב״ד (מישהו זקוק לקופת צדקה בצורה של גליל קטן?)
בשש לערך התקפלה החגיגה ובתהלוכה הקיפו כולם את הבניין לעבר חלקו האחורי שם הדליקו מדורה גדולה, אם כי סטרילית משהו (מוקפת סרט בטחון ובתוך מיכל מתכת ענקי ליתר בטחון). הצטרפנו כרבע שעה לאחר מכן, אחרי שהילי גמרה ללעוס את משולש הפיצה שלה (כשר, תודה ששאלתם).
המדורה היתה מעניינת במידה עבור הילי, ולא מעניינת כלל לקטנות. וכך ביליתי את השעה שלאחר מכן משחק עם הילי בגן השעשועים ליד, בעוד יפעת הסתובבה עם הבנות וניסתה להרגיע אותן. כשתפוחי האדמה שבמדורה היו מוכנים התקפלו רוב הילדים מגן המשחקים ולבסוף גם אנחנו. הילי לא ממש התעניינה בתפוחי האדמה אז שבנו הביתה למקלחות זריזות שכן ג׳וש החבר של אבא היה בדרך לביקור חטוף (ג׳וש היה שותף שלי בדירה בתל-אביב לפני קרוב לעשרים שנה. הוא חי בניו-יורק וביקר בוושינגטון לכבוד וועידת אייפאק).
וכך תם אחר צהריים סוער ביותר, מתיש ומאד לא ברור עבור הבנות. תהליך ההרדמה עצמו היה קשה ואתן הדגמתן לג׳וש יפה מאד כיצד בכי מסונכרן עובד לפני השינה. נרשמה התפעלות ברורה ביציעים :)
אותו לילה ישנתן מצוין ולא התעוררתם אפילו פעם אחת עד שבע בבוקר.
אהמממ, האם זה אומר שהתשה משמעותית היא האסטרטגיה הדרושה על מנת לזכות בשנת לילה רצופה?
מעניין!
בכל מקרה חג שמח (כפול שתיים) בנות אהובות שלי.
אוהב כל כך,
אבא גיאגיא
