עולות ופורחות

הקטנות מתפתחות בקצב מרשים ובאופן ייחודי לכל אחת מהן. שתיהן מקסימות בצורה מדהימה וגורמות לי כמובן אושר גדול. 

כליל כבר מתניידת בחופשיות ברחבי הבית בחצי זחילת ארבע וחצי גרירת ישבן. הערב כשגילתה הקטנה שאני במטבח ולא בסלון איתה החליטה לצאת למסע לכיווני. בזריזות מפתיעה הגיעה עד אלי ואז החליטה שכדאי להמשיך ולחקור את שאר הבית. וכך המשיכה בשוונג שלה אל פינת האוכל ושם הגיעה עד צלוחית המים של מרץ ומקס, התיישבה לידה וטבלה ידיים. 
איכס. :)
לקחתי אותה בידיים אל הכיור ושטפתי לה את הידיים ומשם הבאתי אותה חזרה אל הסלון לצפות בתכנית האהובה על הקטנות, ליטל איינשטיינס, שהוקרנה ברקע.  

אור מצידה ניידת מעט פחות, אם כי גם היא מפתחת את יכולות הזחילה שלה בימים אלה. מה שיפה באור הוא שהיא כבר כמעט עומדת בכוחות עצמה. עדיין קצת מתנודדת ולא יציבה אבל היא כבר זקוקה למעט מאד תמיכה על מנת לעמוד במקום, לפחות למספר שניות. אור מדגימה גם חוש קצב מפותח מאד והיא אוהבת לרקוד כאשר בטלוויזיה מושמעת מוסיקה עם קצב. מצחיק לראות את הקטנה מנדנדת את הראש ואת הגוף לקצב המוסיקה, או מניפה ידיים בשמחה כשבתכנית הנ״ל מגיע שלב ה׳סופר-פאסט׳ והילדים מתבקשים להניף ידיים יחד עם הדמויות עת רוקט החללית מגבירה מהירות לשיא. 
:)

מה שמרתק לא פחות הוא עד כמה אני נהנה לצפות בכן, ילדות מתוקות שלי, עולות ופורחות. 
מצחיק שרק שנים ספורות חלפו מאז שהילי היתה בגילכן וכאילו הכל חדש עבורי. 

אוהב אתכן כל כך,
אבא גיאגיא 

אבא שב הביתה מהודו

זה מכבר שבנו, יפעת ואני, משבוע בניכר (שבוע ארוחות שחיתות באנגליה) וכבר יצאתי שוב לדרכים. הפעם היעד היה הודו והסיבה הרבה יותר פרוזאית: עבודה. וכך כשבוע לאחר ששבתי אל הבנות שוב נעלמתי להן לתשעה ימים. היום אחר הצהריים שבתי רצוץ ומותש ולא לגמרי בקו הבריאות (35 שעות חלפו מאז שיצאתי את המלון ועד שנכנסתי הביתה).
אבחנות מיידיות:
כליל מטיילת חופשי כבר ברחבי הבית. עוד לא זחילה מושלמת, אבל התנועה על הישבן כבר יעילה מספיק להתניידות מרשימה.
בנוסף אור סיימה מחלה ואילו כליל עוד היתה בשיאה, מפגרת עם הצינון בכמה ימים אחרי אחותה. 
לבסוף: כשנכנסתי הביתה שתי הבנות זיהו אותי וחייכו אלי באושר. לקחתי את שתיהן על הידיים וחיבקתי ונישקתי אותן. כליל שמחה מאד ואז חזרה לשחק בצעצועים על הרצפה. אור מצידה אף היא שמחה להיות על הידיים של אבא, אבל בכל פעם שהנחתי אותה חזרה החלה פורצת מיד בבכי מחאה וסימנה שהיא רוצה על הידיים. רק לאחר שעה ארוכה השתכנעה הקטנה שאני לא בורח לשום מקום ונרגעה.

מצידי הגעגועים לכל הבנות שלי היו ניכרים. היה מעניין לבקר בהודו אבל הרבה יותר טוב להיות בבית. 

עכשיו אני מנסה להרדים אתכן. אור כבר ישנה עמוקות, ותיכף אשים לה את הקסדה. כליל מצידה מתייפחת. הקטנה לא מרגישה טוב. גם צינון וגם שן ראשונה שאולי מבצבצת (השערה של יפעת) תורמים להרגשה כללית לא משהו. נקווה שתישן טוב הלילה הקטנה שלי. 

לילה טוב מתוקות אהובות שלי.  
התגעגעתי אליכן כל-כך!
 
אבא גיאגיא

כליל בתנועה

כליל מגלה סימני מוטוריקה מתקדמים במיוחד. קצב ההתפתחות שלה אפילו האיץ בשבוע האחרון. היא כבר כמעט זוחלת על ארבע והיא מתניידת על הרצפה לאט אבל בבטחה על הישבן. עובדה זו בצירוף חינניות מרשימה וסקרנות עצומה הופכים אותה לנזק מתנייד שאי אפשר לכעוס עליו :)
בנוסף במיטה שלה היא כבר מתניידת בחופשיות ואתמול לפתה את המעקה וניסתה לעמוד. מכיוון שהמזרון היה במצב המוגבה מיד נדלקו אצלי כל נורות האזהרה. אחת התאונות הנפוצות בבית היא תינוקות שנופלים מהמיטה כיוון שההורים לא מביאים בחשבון כמה מהר לומדים הקטנים לעמוד. לפיכך הערב כשחזרתי מהעבודה הנמכתי את המזרון במיטת התינוקות של כליל (אור עדיין לא צריכה). מה שבטוח בטוח. בייחוד בהתחשב שאני אוטוטו טס להודו לכתשעה ימים ובקצב ההתקדמות אותו מפגינה הקטנה היא כבר ללא ספק תעמוד במיטתה ללא עזרה עד שאשוב. 

אבוי, הערב כשהשכבתי את הקטנה לישון במיטה המונמכת השינוי לאו דווקא מצא חן בעיניה. אחרי בכי עקשן של כחצי שעה לערך החליטה הקטנה שהמחאה הובעה כראוי ונרדמה.
:) 
לילה טוב מתוקה קטנה שלי. 
אוהב כל כך,
אבא גיאגיא 

אור מתפתחת פיזית וקולינארית

אור מתפתחת יפה מאד. אין לי שום ספק בכך. 
היום בבוקר לקחה אותה יפעת לרופאת הקסדות לביקורת. מסתבר שהיא כבר כמעט סימטרית לחלוטין בגולגולת עם אסימטריה מזערית של כחמישה מילימטרים, מה שנחשב בגדר הנורמה. לפיכך ועל מנת להקל עליה עם המוביליות שלה הוחלט שמעתה היא תחבוש את הקסדה רק בלילות. 
למרבה המזל המרפאה של רופאת הקסדות ממוקמת בקולומביה, מרילנד, על יד העבודה שלי. ובמקרה כשיצאתי לצהריים הרמתי טלפון ליפעת אשר יצאה אף היא באותו רגע מהרופאה עם אור. לפיכך נדברנו להפגש לארוחת צהריים במסעדה הודית מאד מוצלחת שאני מכיר באיזור, הרויאל טאז׳.  
הגענו למסעדה כמעט באותו הרגע ואור מיד גנבה את ההצגה. מנהל המסעדה מיד לקח אותה על הידיים והחל לשחק איתה, להתפעל מיופיה ולנשק אותה :)
העמסנו צלחות מכל טוב המזנון בתורות והתיישבנו ליד השולחן. אור מצידה הריחה אוכל ומיד סימנה שהיא רוצה גם. אגב, בימים האחרונים אור ׳אומרת׳ שהיא רעבה על ידי שימוש במילה הברורה ׳הממ הממ׳. 

וכך ישבנו שלושתנו ליד השולחן, אור בכיסא תינוקות, ואכלנו אוכל הודי טעים. לאור נתנו בזהירות לאכול מהמנות הלא חריפות. ניכר היה שהיא אהבה את האוכל מאד ואכלה הרבה עד ששבעה. בינתיים מנהל המסעדה לא הפסיק להתפעל ממנה ומדי פעם היה עוצר בשולחן לשחק איתה. 
בתום הארוחה הטעימה והחוויתית שילמנו ופנינו לדרכנו. אני למשרד ויפעת ואור הביתה. 
כיף של צהריים. 

אוהב כל כך,
אבא גיאגיא 

פרידה ראשונה מאבא ואמא

אבא ואמא נסעו לטיול ארוך של שבוע באנגליה והבנות נותרו לבדן, כל השלוש, בהשגחת מריה המטפלת של הקטנות. הטיול עצמו היה תוצאה של הסכם ותיק עם שני חברים של אבא, ליאור ודן, אשר הוסכם לפני כשבע עשרה שנים וקבע כי כל מי שעושה אקזיט לוקח את שני האחרים לארוחה. בכל מקום בעולם כרצונם. לפני כחמש שנים ליאור מכר את סיוטה ואנו בילינו בבורגונדי על חשבונו. הפעם דנדן מכר את פרוביג׳ינט והוחלט על סיבוב מסעדות גורמה באנגליה. על אף בקשתי לצרף לפחות את הילי לטיול עמד דנדן במריו וסירב בכל תוקף. וכך יצאנו יפעת ואני לטיול בלב כבד כשהבנות האהובות שלנו נותרות מאחור.
שישה ימים לאחר מכן שבנו, שבעים ומרוצים ומתגעגעים עד בלי קץ. הביתה הגענו אמש בשעה שבע וחצי בערב בדיוק בזמן להשכיב את הבנות לישון ולסיום המקלחת של הילי.
הבנות שמחו מאד לראות אותנו וביקשו להיות על הידיים. בייחוד אור שבכתה בכל פעם שהנחנו אותה לרגע והושיטה ידיים לעברנו, מסמנת שניקח אותה. חמודה. 
הילי מצידה סיפרה לנו בעצב שהיא התגעגעה אלינו מאד - והלב שלי נשבר.

בסופו של דבר השכבתי את הקטנות לישון והתרסקתי בעצמי למיטה אחרי מקלחת. אז החל ליל שימורים של ממש. החל מהשעה אחת עשרה לערך ועד הבוקר אור היתה בוכה כל שעה וחצי או שעתיים ואני הייתי קם להרגיע אותה. כליל מצידה ישנה רצוף עד שש בבוקר ואז ביקשה לאכול ונרדמה שוב. 
את היום ביליתי במשחקים וחיבוקים עם כל השלוש. עכשיו אתן הולכות לישון חמודות שלי. נקווה שיעבור לילה שקט על כוחותינו.
:) 

אוהב כל כך,
אבא גיאגיא