התחלנו בגן החיות של די.סי. שם בילינו מספר שעות. ראוי לציין כי המתכנן של גן החיות הזה זוכה לביקורת קשה בכל ביקור שכזה. למה, אבל למה למקם מקום שכזה שיותר מחצי המבקרים בו הם ילדים על גבעה תלולה?! למה כמעט כל ביקור כזה נגמר בתחתית הגבעה ואז הדרך אל האוטו מרגישה כמו כיבוש הקסטל?
בכל מקרה הילי נהנתה ביותר מהחיות וביחוד מדב הפנדה, מהפיל, מהקופים ומהיונקים הקטנים. לקטנות שום דבר מכל זה לא הזיז. כליל התלוננה רוב היום ואילו אור, קסדה והכל, פשוט נהנתה מהאוויר הצח והסביבה החדשה.
בארבע וחצי חזרנו לאוטו, כשבאופק סופת גשם משתוללת. הרשויות הכריזו גם על התרעת טורנדו. למזלנו כל הגשם והברדק היכו צפונית לנו כך שאנו נותרנו יבשים בעוד רוקוויל אליה נסענו חזרה היתה ספוגת מים. שם התיישבנו לאכול ב׳מסעדת הבית׳ שלנו
Againn
היה טעים ונחמד. כשהתיישבנו בשעה חמש כמעט ולא היה איש. הבנות שהיו רעבות מצצו לחם (חוויה ראשונה עבורן. אירוני משהו בהתחשב שעכשיו פסח...). לאחר מכן, ישבו הבנות עלינו ונהנו מהחיים באופן כללי. אור מצידה הביעה עניין כולל במסעדה ובמה שעל השולחן וניסתה לאכול או לפחות לטעום מכל מה שעליו כולל עגבניה, חסה, לחמניה, מזלג ואפילו את הצלחת. מזל שעצרנו בעדה טרם גילתה שהשיניים החדשות שלה לא ממש נועדו לנגוס בחרסינה...
אחרי המסעדה קפצנו לג׳לטריה חדשה בסביבה ששמה
Melt.
שם טעמנו מכל טוב המקרר. כליל נמנמה קשות ואילו אור ניסתה גלידות שונות, אם כי ניכר היה שהקור לא ממש מצא חן בעיניה. משם מיהרנו הביתה למקלחות ושינה. אז חיכתה לנו הפתעה לא נעימה במיוחד. כשהסרנו לאור את הקסדה גילינו סימני פריחה אדומים על עורה בחלק מהמקומות בהן היתה הקסדה הדוקה. מסתבר שהקטנה סבלה קשות מהחום ומהזיעה ופיתחה תגובה לא טובה בעור. מאידך הקשוחה הקטנה לא הוציאה ציוץ בנושא כל היום, לא רטנה ולא ניסתה לגרד או למשוך את הקסדה. מדהים. עכשיו 24 שעות אחרי שהסרנו את הקסדה העור של אור עדיין מגורה והיא תעבור לילה שני בלי הקסדה. לא טוב אבל כורח המציאות.
אז זהו. מסע כומתה ראשון הסתיים. לילה טוב מתוקות של אבא.
אוהב אתכן כל כך,
אבא גיאגיא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה