אז ככה זה, כשאתה כבר חושב שאתה מצליח להשגיח על הקטנות הן מפתיעות אותך בהפוכה.
מזה זמן מה מגלות הבנות עניין במדרגות ומדי פעם עולות מדרגה אחת, לפעמים אפילו שתיים ואז יורדות חדרה למטה.
היום אחר הצהריים גילתה אור במחצית הדרך לקומה השנייה את המגפיים של הילי. מכיוון שהן היו רק 5-6 מדרגות מעליה החליטה הקטנה לנסות ולהגיע אליהן. וכך החלה בטיפוס איטי על ארבע במעלה המדרון. כשראיתי את זה התיישבתי מאחוריה לשמור שהיא לא תיפול ונתתי לה להתנסות בעצמה. כשהגיעה הקטנה למגפיים של הילי העלתי אותן עוד כמה מדרגות ואור המשיכה בטיפוס. בשלב מסוים גילתה כליל כי אחותה כבר כמעט למעלה ובזריזות האופיינית לה התחילה מיד לטפס אף היא על ארבע במעלה המדרגות. כליל טיפסה כה מהר שהיא הגיעה למעלה ראשונה ומיד אחריה הצטרפה אור.
כששתיהן היו למעלה מחאתי כפיים והבעתי בקול התפעלות מההישג החדש שלהן. ניכר ששתי הקטנות היו מרוצות מהניידות החדשה שנפתחה להן.
מאוחר יותר, שוב למטה, אכלו הקטנות ארוחת ערב (חביתה ומלפפון) ושיחקו בצעצועים. בשלב מסוים שאלה אותי יפעת 'איפה כליל?' הבטתי סביב אך לא ראיתי את הקטנה בשום מקום. אז החלטתי לבדוק את הקומה השניה, ואכן, בשקט בשקט טיפסה הקטנה למעלה והחלה סובבת בחדרים מגלה תגליות ונהנית מהחופש החדש. אמנם התפעלתי מהיוזמה המרשימה אבל בכל זאת הרגשתי מאד מודאג.
בקיצור - המצב הפך מסוכן מתמיד. עכשיו צריך לקנות שער למדרגות.
נו טוב, ככה זה כשאתן צומחות מהר ילדות אהובות שלי.
לילה טוב מתוקות, אוהב כל-כך,
אבא גיאיגא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה