לעיתים אני מתעורר עוד למשמע הטפיחה של הרגליים הקטנות על הרצפה, כשהיא יוצאת ממיטת התינוקות שלה, או למשמע טיפוף רגליה הקטנות בדרך לחדרנו. ולעיתים רק כשדלת החדר שלנו נפתחת בסערה והקטנה עומדת בפתח קוראת לי בוכייה.
בכל מקרה 2-4 פעמים כל לילה, כולל עכשיו, אנחנו שבים יחד לחדרה, אני מניף אותה למיטתה ומתיישב על הכסא ליד להמתין שתרדם ואוכל להתגנב החוצה מהחדר ולשוב למיטתי.
גם ההתגנבות הזאת אינה פשוטה אבל על כך, בהפסקת שינה הבאה :)
לילה טוב מתוקה שלי. מקווה שהשלב הזה יעבור לך מהר. ובמיוחד נקווה שאור המתוקה, שישנה לילות שלמים בלי הפרעה לא תפתח את אותו מנהג לילי עגום.
אוהב כל כך,
אבא גיאגיא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה