לקראת סיום הביקור זיהו אור וכליל כי בתחנת הרכיבה על פונים מכרו סוכריות על מקל ומיד החלו להפציר בי שאקנה להן סוכריה שכזו. יפעת ואני סירבנו בתוקף. ברכב היו לנו סוכריות בלי סוף וגם כי צריך לשים גבולות לפעמים. בשלב הזה התניעה אור את הסירנה והחלה בוכה בקולי קולות. שום דבר לא עז לי וכמעט ונשברתי אחרי כעשר דקות קשות. אולם יפעת עמדה על שלה וסירבה בתוקף להכנע. וכך אור בכתה בקול עז כעשרים דקות במהלכן הספקנו להתקפל, לקנות שתי דלעות להביא הביתה, להכנס לאוטו ולהתחיל לנסוע חזרה.
כשהסוכריות מהאוטו לא הרגיעו את אור הבטיחה לה יפעת סוכריה על מקל כשנגיע הביתה. בשלב הזה כליל הודיעה שאף היא רוצה סוכריה על מקל. רק אז חדלה אור לרגע מהבכי והודיעה לאחותה התאומה כי
"You cannot get a lollipop because you are not crying!"
כששמענו את זה התפוצצנו יפעת ואני מצחוק. מסתבר שאור ידעה שהיא עושה הצגה עבורנו לכל אורך הדרך.
אין ספק כי הקטנות הללו ממזרות רציניות
:)
אוהב אתכן כל כך מתוקות שלי,
אבא גיאגיא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה