אין ספק שפער הדורות הוא עובדה קיימת ולא תיאוריה מעורפלת. הצוציקיות בקושי בנות שבעה חודשים וכבר מתענגות על פירות ים, ואילו אני לפני אמצע שנות העשרים לחיי לא חלמתי בכלל לטעום משיקוצים טעימים שכאלו...
מעשה שהיה כך היה:
אתמול בצהריים (יום א׳) יצאו יפעת והילי מחדר הכושר ונזכרו שלא רק שהן רעבות (השעה היתה קרוב לאחת בצהריים) אלא גם שמסעדה אסייתית חדשה נפתחה ממש מול חדר הכושר. שיחת טלפון זריזה מולי הבהירה להן שלא אכפת לי גם מעט קונג-פאו צ׳יקן ומעט ספייסי טונה סושי. וכך עברו יפעת והילי במסעדה והזמינו טייק אווי. יפעת בחרה מנה של ברוקולי וצדפות לעצמה ויחד עם האגרול והאורז היתה לנו ארוחה מלאה.
כשהגיעו הגבירות הביתה התיישבנו לאכול. אור שהריחה את האוכל דרשה בתוקף להשתתף ולפיכך הושיבה אותה יפעת בחיקה ונתנה לה לטעום מעט מהצדפות מסוג קוקי סאן ז׳אק (scallops).
הקטנה מצידה טעמה בהיסוס, לעסה בארבע השיניים שלה ומצמצה שפתיים בקול כאומרת ׳טעים׳.
וכך ישבה אור בחיק יפעת ובלסה צדפות להנאתה. לאחר כרבע שעה החלטתי שזה לא עסק והבאתי את כליל אל השולחן כשהיא יושבת על ברכיי. כליל אף היא טעמה ולעסה מעט צדפה בחניכיים - עוד לא בקעו לה השיניים - והביעה דעה נחרצת: ׳טעים׳ ומיד ביקשה עוד.
וכך ישבו שתי הגבירות הצעירות בחיק של אבא ואמא ולעסו צדפות בתיאבון רב.
חמודות הקטנות - ובעלות תיאבון בריא.
:)
אוהב אתכן כל כך,
אבא גיאגיא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה