השעות הקטנות של הלילה הפכו באופן מפתיע לזמן קבוע עבורי למחשבה. מדי לילה בערך בארבע או בחמש בבוקר אחת הקטנות מתעוררת ומעירה את אחותה ואותי. אני כבר רגיל לזנק מהמיטה, לרדת במדרגות למקרר למטה, ליטול את בקבוקי הפורמולה ולהביא להן לאכול. משם זה כבר עניין של 15-20 דקות עד שהקטנות נרדמות שוב ואני יכול לחזור למיטה. בתחילה עוד הייתי בודק אימיילים או קורא עיתון באיי-פאד, אבל מהר מאד גיליתי שאני לא מצליח להרדם אם המוח שלי עסוק בלעבד מידע חדש. וכך, בזמן שהקטנות אוכלות לקראת שינה אני יושב בשקט וחושב.
על מה אני חושב?
שאלה טובה. על כל מיני דברים. על החיים, על העבודה, על העתיד ועל העבר.
הבית עצמו שקט וחשוך והאור הקטן בחדר של הבנות יחד עם המהומי שביעות הרצון שלהן בזמן שהן אוכלות משרים אווירה מרגיעה.
בוקר טוב בנות אהובות שלי, מקווה שישנתן טוב.
אוהב כל-כך,
אבא גיאגיא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה