אבא ואמא נסעו לטיול ארוך של שבוע באנגליה והבנות נותרו לבדן, כל השלוש, בהשגחת מריה המטפלת של הקטנות. הטיול עצמו היה תוצאה של הסכם ותיק עם שני חברים של אבא, ליאור ודן, אשר הוסכם לפני כשבע עשרה שנים וקבע כי כל מי שעושה אקזיט לוקח את שני האחרים לארוחה. בכל מקום בעולם כרצונם. לפני כחמש שנים ליאור מכר את סיוטה ואנו בילינו בבורגונדי על חשבונו. הפעם דנדן מכר את פרוביג׳ינט והוחלט על סיבוב מסעדות גורמה באנגליה. על אף בקשתי לצרף לפחות את הילי לטיול עמד דנדן במריו וסירב בכל תוקף. וכך יצאנו יפעת ואני לטיול בלב כבד כשהבנות האהובות שלנו נותרות מאחור.
שישה ימים לאחר מכן שבנו, שבעים ומרוצים ומתגעגעים עד בלי קץ. הביתה הגענו אמש בשעה שבע וחצי בערב בדיוק בזמן להשכיב את הבנות לישון ולסיום המקלחת של הילי.
הבנות שמחו מאד לראות אותנו וביקשו להיות על הידיים. בייחוד אור שבכתה בכל פעם שהנחנו אותה לרגע והושיטה ידיים לעברנו, מסמנת שניקח אותה. חמודה.
הילי מצידה סיפרה לנו בעצב שהיא התגעגעה אלינו מאד - והלב שלי נשבר.
בסופו של דבר השכבתי את הקטנות לישון והתרסקתי בעצמי למיטה אחרי מקלחת. אז החל ליל שימורים של ממש. החל מהשעה אחת עשרה לערך ועד הבוקר אור היתה בוכה כל שעה וחצי או שעתיים ואני הייתי קם להרגיע אותה. כליל מצידה ישנה רצוף עד שש בבוקר ואז ביקשה לאכול ונרדמה שוב.
את היום ביליתי במשחקים וחיבוקים עם כל השלוש. עכשיו אתן הולכות לישון חמודות שלי. נקווה שיעבור לילה שקט על כוחותינו.
:)
אוהב כל כך,
אבא גיאגיא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה